השפעה על המדיניות הלאומית במשך 40 שנה

בשנת 1974, הייתה ישראל בתחילתו של תהליך מעבר מחברה צעירה מאוד לחברה מבוגרת יותר – מעבר שמערכת שירותי הרווחה לא הייתה מוכנה לו.

מן ההתחלה, המרכז לחקר הזיקנה העלה את המודעות לשינויים המתחוללים בישראל ולהשלכותיהם, ובכך הציב את עצמו כמשאב בעל ערך לתכנון ולפיתוח שירותים ומדיניות.

פיתוח שירותי קהילה

הניתוחים פורצי-הדרך שביצע המכון – כולל התחזיות הארציות הראשונות בנוגע לזקנים עם מוגבלויות והצורך שלהם בשירותים – תרמו לחשיבה מחדש ברמה הלאומית על האתגרים העומדים בפני המדינה ולהכרה בצורך הדחוף בשירותי קהילה לאוכלוסיית הזקנים ההולכת וגדלה.

מחקרי המרכז תרמו לעשור של פיתוח אינטנסיבי של שירותים ומדיניות. לקראת סוף שנות השמונים, הביא חוק ביטוח סיעוד למהפכה בטיפולי הבית לזקנים עם מוגבלויות. למכון היה תפקיד מרכזי בפיתוח החוק ובהעברתו. כיום, כ-160,000 זקנים בישראל מקבלים שירותים תחת החוק.

אחד השירותים העיקריים שפותחו בידי ג'וינט-אשל בתקופה זו היה מרכזי יום לזקנים עם מוגבלויות, שהפכו לרכיב מרכזי במערכת הארצית של טיפול בקהילה. המכון ליווה את הפיתוח ואת ההרחבה של שירות זה מתחילתו, ובהמשך ליווה שירותים חשובים אחרים שפותחו על ידי ג'וינט-אשל.

מחקרי המכון בשנים מוקדמות אלה סייעו גם להעלות לסדר היום הציבורי את הסוגיה של איכות הטיפול בדרך חדשה. לדוגמה, מחקר ארצי על איכות הטיפול בזקנים במוסדות בהתחלת שנות השמונים העלה ליקויים חמורים, והביא לשינוי בסטנדרטים וליצירת מערכת פיקוח טובה יותר.

עולים זקנים

בתחילת שנות התשעים, גל העלייה הגדול מבריה"מ לשעבר יצר אתגרים רבים, כולל הסוגיה של טיפול בצרכים המיוחדים של מספר רב של זקנים ומבוגרים שהגיעו עם מעט משאבים ועם בעיות בריאות מרובות. המכון סייע למדינה לפתח תוכנית אב לשירותים מוסדיים וקהילתיים. תוכנית זו מנעה משבר אפשרי ביכולתה של המדינה לשרת את העולים הזקנים ואת כלל הזקנים בישראל

מאגר נתונים ארצי

כדי לבסס את תפקידו כספק מרכזי של מידע לתכנון ולמעקב אחר התפתחות של צרכים ושירותים, הקים המכון את "משאב" – מאגר נתונים ארצי על זקנים ועל מערכת השירותים החברתיים, המופעל בשיתוף ג'וינט-אשל.

מאז שנת 1997, "משאב" מפרסם באופן סדיר את " קשישים בישראל – שנתון סטטיסטי ", הזוכה כיום לתמיכת קרן מוריס וויויאן ווהל. השנתון מספק בסיס מידע חיוני לקובעי מדיניות ולמתכנני שירותים לשם קבלת החלטות מיודעת על צורכי הזקנים ועל המענים המפותחים בעבורם.

התפתחות דמוגרפית חדשה

בימים אלה למכון יש תפקיד מרכזי בהתמודדות של ישראל עם התפתחות דמוגרפית נוספת. ב-20 השנים הבאות, צפויה אוכלוסיית הזקנים של ישראל להגיע ל-1.66 מיליון – גידול של 92% מאז 2013. לאור זאת ולאור תוחלת החיים הממשיכה להתארך, צפוי גידול דרמטי בדרישה לשירותי בריאות ורווחה.

בשנת 2011, יחד עם המכון הלאומי לחקר שירותי הבריאות ומדיניות הבריאות, ארגן המכון כנס שנתי של מנהיגים ממערכת הבריאות ועמד בראשו. הכנס התמקד בהשלכות הבריאות והרווחה של גידול זה. שלושה דוחות של המכון, שעמדו על ההשלכות של השינוי הצפוי, סיפקו בסיס מידע לכנס. בעקבות הכנס, פורסמה סדרת מסמכי מדיניות לסיוע בהתמודדות עם האתגר הזה.

השינוי הצפוי הציף כמה סוגיות מרכזיות שהמכון בוחן.

טיפול בסוף החיים

במהלך העשור האחרון, עבד המכון עם הפדרציות היהודיות של דטרויט וניו יורק ועם ג'וינט-אשל בסדרת מחקרים שסיפקו מידע בקנה מידה ארצי על סוגיות אלה והעריכו כמה מן היוזמות הראשוניות לפיתוח מודלים אפקטיביים לשירות זה בישראל (המחקר נתמך בידי חברי הוועד המנהל אירוינג סמוקלר ונורה ברון). המחקרים תיעדו את הקשיים של זקנים ומשפחותיהם בנושא הטיפול בסוף החיים ואת העמדות של ספקי שירותי בריאות מרכזיים. המחקרים הצביעו על ההשפעה החיובית של הניסיונות הראשוניים לקדם טיפולים פליאטיביים וטיפולי הוספיס. יתרה מכך, הם בחנו את המסגרת המשפטית הקובעת את זכויותיהם של הקשישים ובני משפחותיהם באשר להחלטות המתקבלות במערכת הבריאות בנוגע לסוף החיים. מחקרים אלה תרמו לפיתוח הדרגתי של שירותים אלה וכן להנחיות שפיתח משרד הבריאות בשנת 2009 להספקת טיפול פליאטיבי בקהילה, בבתי החולים ובמוסדות לטיפול ממושך.

דמנציה: "המגפה החדשה"

בשנת 2013, אימצה ישראל את התוכנית האסטרטגית הבין-משרדית הלאומית הראשונה לטיפול באתגרי הדמנציה. התוכנית פותחה ביוזמת המכון וקרן באדר פילנתרופיות, ותהליך התכנון נעשה בהובלת המכון. לאחר השקת התוכנית, הוקמה ועדה מיישמת. המכון ממשיך לעבוד בהדיקות עם הוועדה, לתמוך בעבודתה ולעקוב אחר התקדמות התוכנית. במקביל, המכון ממשיך לחקור סוגיות חשובות בהתמודדות עם אתגר זה, בתמיכת קרן באדר פילנתרופיות.

הגדרה מחדש של דפוסי פרישה

ההתפתחות הדמוגרפית מדגישה את החשיבות של הרחבת תפקידם של עובדים מבוגרים בכוח העבודה ואת דחיית גיל הפרישה. הדבר חיוני לאיכות החיים של זקנים וליכולת הכלכלית של החברה להתמודד עם אתגרים אלה. במשך השנים, היה המכון מעורב בטיפול בסוגיות אלו, כולל בהחלטת הממשלה משנת 2004 להעלות את גיל הפרישה. לאור המגמות האחרונות, אנו עורכים כיום מחקרים חדשים העוסקים בקידום הזדמנויות תעסוקה לזקנים, זאת בשיתוף ג'וינט-תבת, ג'וינט-אשל והביטוח הלאומי.

קידום חילופין בין-לאומיים

בארבעים שנות קיומו, פעל המכון לשתף את הקהילה הבין-לאומית בניסיון הישראלי וליישם את הפרקטיקות המיטביות מן העולם בפיתוח המדיניות החברתית בישראל.

אחד המוקדים הוא הקהיליה היהודית הבין-לאומית. לדוגמה, בשנת 1985, יזם המכון וארח את הסדרה הראשונה של הכנסים הבין-לאומיים בנושא הזדקנות בעולם היהודי. כרקע לכנס, ערכנו את הסקר הראשון והיחיד של אסטרטגיות לטיפול בזקנים בקהילות היהודיות בעולם.

במשך השנים, ערך המכון, לבקשת הג'וינט, מחקרים חשובים לקידום שירותים לזקנים בקהילות יהודיות ברחבי העולם. כיום המכון משמש כמשאב המקצועי ביוזמת הג'וינט ליישום מדיניות כלל-ארגונית של מדידה והערכה שתכלול את העבודה האינטנסיבית שנעשתה עם אוכלוסיית הזקנים.

המכון עבד גם עם ארגוני שירותים חברתיים יהודיים בין-לאומיים בסוגיות בעלות עניין משותף. דוגמה אחת היא החילופין המקצועיים שנערכו לאחרונה עם Jewish Care, ארגון הרווחה הגדול לזקנים באנגליה. החילופין כללו סיורים לימודיים באנגליה ובישראל בהשתתפות אנשי מקצוע בכירים. לדברי סיימון מוריס, מנכ"ל הארגון, החילופין אפשרו להם "ללמוד, לפתח ולחלוק את הידע והניסיון על פני כלל הקהיליה היהודית העולמית."

מוקד נוסף הוא הקהילה הבין-לאומית הרחבה. בתחילת המאה הנוכחית, פנה ארגון הבריאות העולמי למכון להוביל תהליך חלוצי בין-לאומי של פיתוח מדיניות לטיפול ממושך, לאור ההזדקנות המהירה בעולם. התוצאה הייתה סדרת דוחות שהנחו את הרחבת המדיניות במדינות מתפתחות.

המכון גם מקדם חילופין בין-לאומיים באמצעות שיתוף פעולה עם מש"ב – המרכז לשיתוף פעולה בין-לאומי של משרד החוץ. המכון מארח לעיתים מזומנות משלחות בין-לאומיות כדי לחלוק עימן ידע על מערכת השירותים החברתיים של ישראל. הביקורים האחרונים כללו: נציגי ממשלת ויטנאם שבאו ללמוד על תוכניות להזדקנות בבית, וקובעי מדיניות ואנשי מקצוע בכירים ממדינות מתפתחות באסיה, במרכז אמריקה ובאפריקה שבאו ללמוד על דרכים למניעת התעללות בזקנים. המכון אף תורם להשתתפות ישראל בוועידות מרכזיות של האו"ם, בנוגע לסוגיות חברתיות.