מפקד ארצי של דיירי המוסדות לטיפול ממושך, 2000 ומגמות בדפוסי המיסוד של הקשישים, 1983-2000

איזה אחוז מהאוכלוסייה הקשישה מתגוררים במוסדות? כמה אחוזים מהם מצאו פתרון מוסדי ביישוב מגוריהם? כיצד השתנו דפוסי השימוש בשירותים המוסדיים במשך השנים בקרב קבוצות אוכלוסייה שונות?

התשובות לשאלות אלו ואחרות נאספו במסגרת מפקד ארצי שנערך בשנת 2000 במסגרת "משאב" – מאגר מידע ארצי לתכנון בתחום הזיקנה, של ג'וינט-מכון ברוקדייל ואשל, בשיתוף משרד הרווחה, משרד הבריאות והמוסד לביטוח לאומי. זהו מפקד שלישי בסדרה, לאחר שני מפקדים קודמים שנערכו על-ידי ג'וינט-מכון ברוקדייל בשנים 1983 ו-1990. נתוני המפקדים נועדו לשלוש מטרות עיקריות: (א) הכרת המאפיינים הייחודיים של האוכלוסייה המוסדית; (ב) בחינת השינויים שחלו בה לאורך זמן; ו-(ג) יצירת בסיס לחיזוי הצרכים העתידיים בתחום המוסדי באמצעות עדכון דפוסי המיסוד של קבוצות אוכלוסייה שונות.

מאז סיום המפקד הופצו הנתונים הרלוונטיים לגורמים שונים במערכות הרווחה והבריאות. כמו כן, הוצגו הממצאים העיקריים בפני ועדות ציבוריות שונות ונעשה בהם שימוש לצורכי תכנון. לאור ההתעניינות הרבה בנושא, הוחלט להוציא מהדורה מסכמת יותר של מכלול ממצאי המפקד. להלן מספר ממצאים נבחרים:

  • בתחילת שנת 2000 עמד שיעור המיסוד של הקשישים בארץ על 4.1%. כלומר, כארבעה מכל 100 קשישים בארץ שהו במסגרת מוסדית: בית אבות, בית חולים לחולים כרוניים או מחלקה סיעודית. שיעור המיסוד מתפלג לפי המצב התפקודי של הקשישים באופן הבא: 0.9% עצמאיים, 1.0% תשושים, 1.8% סיעודיים
    ו-0.4% תשושי נפש. לשם השוואה, שיעור המיסוד של 1983 היה 3.6% והתפלג באופן הבא: 1.5% עצמאיים, 0.8% תשושים, 1.1% סיעודיים ו-0.2% תשושי נפש.

         -שיעור המיסוד גבוה יותר בקרב יהודים ותיקים מאשר בקרב עולי בריה"מ לשעבר (שעלו משנת 1990 ואילך)

          וערבים: 4.9%, 2.1% ו-0.7%, בהתאמה

         –קשישות משתמשות בשירותים המוסדיים בשיעור כמעט כפול מזה של קשישים (5.1% ו-2.7%, בהתאמה).

         –שיעור השימוש של קשישים בני +75 גבוה פי 10 מהשיעור המקביל בקרב קשישים בני 74-65 (8.3% ו-0.8%,  

          בהתאמה). שיעור זה מגיע ל-19.7% בקרב בני +85.

  • מראשית שנות השמונים (1983) ועד לתחילת שנות האלפיים (2000) הוכפל מספר דיירי המוסדות (מ-12,700
    ל-25,800). שיעור המיסוד של הקשישים היהודים עלה מ-3.6% ל-4.3%. עיקר השינויים התרחשו בין 1983
    ל-1990. לגבי האוכלוסייה הערבית אין לנו נתונים להשוואה עם שנת 1983, אך יש לציין שבמהלך שנות התשעים לא השתנה שיעור המיסוד בקרבה.
  • בתקופה הנסקרת (1983-2000) גברה הנטייה להשתמש בשירותים המוסדיים בקרב הקשישים היותר מבוגרים (בני +75), ואילו בקרב הקשישים הצעירים (בני 65-74) נטייה זו נמצאת במגמת ירידה. כתוצאה מכך, נעשתה האוכלוסייה המוסדית מבוגרת יותר – חלקם של בני +75 עלה מ-81% ב-1983 ל-89% ב-2000. חלקם של בני +80 עלה מ-58% ל-73% מכלל הדיירים. כמו כן, נמצא ששיעור המיסוד של יהודים ותיקים ילידי אירופה-אמריקה גדל פי 2.6 מהשיעור המקביל בקרב ילידי אסיה-אפריקה.
  • במהלך אותה תקופה חלו שינויים בהרכב האוכלוסייה המוסדית לפי מצבם התפקודי של הדיירים. אחוז הדיירים שהוגדרו כעצמאיים ירד בכמחצית: מ-41% ב-1983 ל-22% ב-2000. במקביל, נרשמה עלייה באחוז הדיירים הלא-עצמאיים: אחוז הדיירים הסיעודיים עלה מ-33% ל-45% ואחוז הדיירים שהוגדרו כתשושי נפש הוכפל: מ-5% ל-10%. אחוז הדיירים התשושים כמעט שלא השתנה: 20% ו-23%, בהתאמה.
  • השינויים בדפוסי המיסוד מושפעים מהגידול בשיעורי המוגבלות בקרב הקשישים (הנובעים בעיקר משינויים בהרכב אוכלוסיית הקשישים כמו הזדקנות האוכלוסייה הקשישה עצמה), מהשינויים בהיצע המיטות והסדרי המימון הציבורי לאכלוסן, ומפיתוח שירותים בקהילה כמו חוק ביטוח סיעוד ומרכזי יום.

יש להניח שהפיתוח המואץ של השירותים הקהילתיים בתקופה הנסקרת תרם לכך ששיעורי המיסוד לא גדלו מעבר למה שנמצא במפקד. לשילוב של השינויים הדמוגרפיים ושל קווי המדיניות שיונהגו בנוגע לפיתוח שירותים בקהילה ושירותים מוסדיים יהיו השלכות על דפוסי המיסוד בעתיד.

המחקר מומן בעזרת אשל,האגודה לתכנון ולפיתוח שירותים למען הזקן בישראל