התכנית הלאומית לילדים ולנוער בסיכון היא תכנית בין-משרדית המשותפת למשרדי הרווחה והשירותים החברתיים, החינוך, הבריאות, העלייה והקליטה וביטחון הפנים.
מטרת התכנית היא לשנות את הדרך שבה החברה הישראלית מתמודדת עם ילדים ובני נוער בסיכון ולהיטיב ולעבות את השירותים בקהילה המיועדים להם. בשנת 2014 פעלה התכנית בכ-170 רשויות שבהן חיים כשני שלישים מן הילדים בישראל. במסגרת התכנית הרשויות עובדות על פי תהליך מובנה של תכנון שירותים וקבלת החלטות.
השלב הראשון בתכנון השירותים היה איסוף המידע על הילדים ובני הנוער בסיכון בכל רשות (תהליך של איתור ומיפוי של כלל הילדים ובני הנוער בסיכון). איסוף המידע נעשה בידי כלל אנשי המקצוע הנמצאים בקשר עם הילדים ובני הנוער ועל פי הגדרה אחידה מוסכמת של ילדים ובני נוער בסיכון. למידע שנאסף יש חשיבות רבה הן בשל השימוש שנעשה בו לצורך תהליכי תכנון מובנים של שירותים ברמה המקומית, והן בשל ראשוניות איסוף מידע זה – למעשה עד ליישום התכנית הלאומית לא נאסף מידע מקיף ומהימן על היקף הילדים בסיכון בישראל, על צורכיהם וצורכי משפחותיהם.
מטרת המאמר היא להציג את ניתוח המידע שנאסף בתהליך האיתור והמיפוי של הילדים בסיכון בכל יישובי התכנית הלאומית עד סוף 2014 ולתת תיאור מעודכן של הילדים ובני הנוער בסיכון. התיאור מתייחס להיקף הילדים ובני הנוער שאותרו נמצאים בסיכון ולמאפייניהם, מתוך התייחסות למאפיינים הדמוגרפיים, לתחומי הסיכון, למצבי הסיכון ולמורכבות בעיותיהם של הילדים ובני הנוער.
המאמר התפרסם בתוך : "סקירת השירותים החברתיים לשנת 2014", משרד הרווחה והשירותים החברתיים, חלק ו': ע' 261-281