דוח זה מציג ממצאים ממחקר הערכה שני שלתכנית ההתערבות "רפואה שלמה" ליוצאי אתיופיה, אותה יזמו ג'וינט-ישראל ושירותי בריאות כללית. במימון התכנית שותפים קרן גרצמן, המוסד לביטוח לאומי, והפדרציות היהודיות האמריקניות של דטרויט, וושינגטון הבירה, ופאלם ביץ'. שותפים נוספים לתכנית הם משרד הבריאות, המשרד לקליטת העלייה, מכבי שירותי בריאות וקופת-חולים לאומית. מטרותיה הן שיפור התקשורת בין החולים יוצאי עדה זו, לבין הצוות הרפואי במרפאות ראשוניות, שיפור הטיפול בחולים; ואף קידום בריאותם. כל זאת באמצעות (1) העסקת מגשרים יוצאי אתיופיה שהוכשרו לעבודה כמקדמי בריאות לצורך גישור בין-תרבותי בין החולה לרופא; (2) הדרכת הצוות במרפאה במטרה לשנות עמדות ולגשר על פערים בין-תרבותיים; ו-(3) פעולות חינוך לבריאות בקרב קבוצות מיוצאי אתיופיה על-ידי המגשרים וצוות המרפאה.
במחקר ההערכה הראשון לתכנית נמצא כי בקרב האוכלוסייה הכללית של מטופלים יוצאי אתיופיה, תכנית ההתערבות "רפואה שלמה" עוזרת, הן לקשר בין החולים לרופאים, והן להתמצאות בקבלת השירותים בקופת-החולים. באמצעות מחקר ההערכה השני שממצאיו מובאים בדוח זה ביקשנו לבחון את השפעת תכנית ההתערבות:
-
על הטיפול במחלה בקרב חולי סוכרת ואסתמה יוצאי אתיופיה
-
על מצב בריאותם
-
על הקשר בינם לבין נותני הטיפול
המחקר בוצע בשתי מרפאות ניסוי (בהן מופעלת תכנית ההתערבות), ובשתי מרפאות ביקורת (בהן התכנית אינה מופעלת) בשתי נקודות זמן: א. סקר שנערך בשנת 2000 בקרב חולי אסתמה וסוכרת שהם יוצאי אתיופיה לפני הפעלת התכנית ב. סקר שני, בקרב אותם חולים, שנערך שנה לאחר הפעלת תכנית ההתערבות.
בשונה מן הממצאים מן המחקר הקודם, הממצאים כאן מורכבים יותר. יש ממצאים המעידים על שיפור מה בטיפול במחלה בעקבות הפעלת התכנית במרפאות הניסוי – ירידה בשיעור האשפוזים בקרב חולי האסתמה, ומגמה של שיפור בנושאים הנוגעים לשמירה על המשקל ופעילות גופנית בקרב חולי הסוכרת, ואף נמצא שיפור בהיבט אחד של איכות החיים עם המחלה בקרב חולי הסוכרת. אולם, לא נמצא שיפור בשאר ההיבטים של איכות החיים עם מחלת הסוכרת, ואף לא במצב הבריאות באסתמה ובמצב הבריאות הכללי. בנוסף, במרפאות הניסוי לא נמצא שיפור בקשר עם הרופא, והדוח דן בהסברים אפשריים לכך. יש בממצאים עדות לכך כי כשמדובר על חולים כרוניים, במיוחד כאלו אשר רואים עצמם כמי שהמחלה משפיעה מאוד על איכות חייהם ואורח חייהם, עשוי להיות יתרון לשילוב עבודת המגשר בהדרכה בטיפול ובמעקב אחר החולים במסגרת תכניות ייעודיות שנבנו בקופה לטיפול במחלה. שילוב מעין זה עשוי להביא להתאמת הציפיות לסוג הטיפול הניתן, לשיפור הטיפול במחלה ולהקלה על ההסתגלות לחיים עמה.
הצגת הממצאים בוועדת ההיגוי ובפורומים נוספים, הביאה לכך שמארגני התכנית ומפעיליה דנו בשאלות הכרוכות בסוגיה של סדרי העדיפויות בהגדרת תפקיד המגשר: התמקדות בטיפול בחולים כרוניים למול טיפול במגוון רחב של בעיות ועזרה בהתמצאות קבלת שירותי הבריאות בקרב כלל המטופלים יוצאי אתיופיה, וכן החלו להתמודד עם שאלות אלה. כמו-כן התקיים דיון במהות התמיכה המקצועית והמשאבים הדרושים אם אכן רוצים שהמגשרים יהיו שותפים לטיפול בחולה הכרוני.
המחקר יוצא לאור על ידי המוסד לביטוח לאומי וניתן לקבלו באמצעות המחלקה למפעלים מיוחדים של המוסד לביטוח לאומי,שד' ויצמן 13,ירושלים 95437.