דפוסי שימוש והתנסויות של ילדים בשירותי רפואת שיניים בעקבות הרפורמה בתחום זה בישראל

חוק ביטוח בריאות ממלכתי משנת 1995, שהבטיח לתושבי ישראל גישה אוניברסלית לסל שירותים נרחב, לא כלל את שירותי רפואת השיניים, מלבד לכמה קבוצות מוגדרות שמהוות חלק קטן מהאוכלוסייה. כדי לשפר את הנגישות לשירותי בריאות השן בקרב ילדים, הוחלט ב-2010 להוסיף טיפולי שיניים לילדים לסל הבריאות, בתחילה עד גיל 8, ומאז 2012 עד גיל 12. בינואר 2016 הורחבה הזכאות עד גיל 14, ויש כוונה במשרד הבריאות להמשיך ולהרחיב אותה עד גיל 18 בשנים הבאות.

מחקר זה בוחן את דפוסי השימוש בשירותי בריאות השן בקרב ילדים בכלל ובקרב תת-קבוצות, את החסמים המקשים על פניה לטיפול, ואת התנסות הציבור בקבלת שירותים אלו בתקופה שלאחר הרפורמה. לשם כך, ערך המכון סקר טלפוני ב-2013 בקרב מדגם ארצי של הורים לילדים בני 11-2 שהיו זכאים לקבל טיפול במערכת הציבורית בתקופת המחקר ובקרב הורים לילדים בני 16-12 שלא היו זכאים לכך.  כאמור, מתחילת ינואר 2016 גם ילדים בני 13-12 זכאים לשירותים אלו.

ממצאי המחקר נותנים תמונה מקיפה של דפוסי השימוש בשירותי רפואת שיניים לילדים בישראל לאחר החלת הרפורמה.

מעיקרי הממצאים:

  • 64% מן הילדים בני 11-2  ביקרו אצל רופא השיניים בשנה האחרונה.
  • המרפאות במימון ציבורי הן מסגרות הטיפול העיקריות של ילדים מכל שכבות האוכלוסייה. כ-70% מן הילדים בין הגילאים 11-2 שביקרו אצל רופאי שיניים בשנה האחרונה עשו זאת במרפאות במימון ציבורי.
  • השינוי בחוק היה משמעותי במיוחד עבור יהודים השייכים למעמד חברתי-כלכלי (מחכ"ל) נמוך. ילדים מקבוצה זו עושים את השימוש הרב ביותר בשירותי רפואת השיניים הציבוריים (85% מאלו שביקרו אצל רופא שיניים). השיעור נמוך יותר בקרב ערבים מאותו מעמד (67% מאלו שביקרו) .
  • בשל ההכרה בחשיבותן של בדיקות שגרה תקופתיות, הוכנסו אלו לסל והן מבוצעות ללא תשלום השתתפות עצמית. רק 45% מגילאי 11-2 מגיעים לבדיקות שגרתיות. ילדים ערבים ממעטים במיוחד להגיע לבדיקות שגרתיות.
  • ילדים השייכים  למחכ"ל בינוני וגבוה ביקרו אצל רופא השיניים, בעיקר לשם ביצוע ביקורת תקופתית שגרתית; ילדים השייכים  למחכ"ל נמוך הגיעו בעיקר לשם טיפול בבעיות, בחלק גדול מן המקרים טיפול בבעיות דחופות.
  • הורים רבים  אינם מודעים לחשיבות של התחלת ביקורים אצל רופא שיניים בגיל מוקדם ושל קיום ביקורים שגרתיים שלא בעקבות בעיות בשיניים.

מן הממצאים מסתמנים מספר כיווני פעולה אפשריים, ובהם: הרחבת הרפורמה לקבוצות גיל נוספות, שיפור הנגשת השירותים לאוכלוסייה הערבית, יישוג לקבוצות וליחידים שאינם משתמשים בשירותים, והרחבת הפעולות להעלאת המודעות לחשיבות השמירה על בריאות השיניים ולעידוד הטיפול בשיניים.

ממצאי המחקר הוצגו בפורומים שונים של קובעי מדיניות ושל אנשי מקצוע ובכנס המכון הלאומי לחקר שירותי בריאות.

המחקר בוצע במימון המכון הלאומי לחקר שירותי הבריאות ומדיניות הבריאות.

אזכור הפרסום בספרות האקדמית

Rosen, B., Waitzberg, R., & Merkur, S. (2015). Israel: Health system review.

Horev, T., & Avni, S. (2016). Strengthening the capacities of a national health authority in the effort to mitigate health inequity—the Israeli model. Israel journal of health policy research5(1), 19.

Natapov, L., Sasson, A., & Zusman, S. P. (2016). Does dental health of 6-year-olds reflect the reform of the Israeli dental care system?. Israel journal of health policy research5(1), 26.

Rosen, B., Waitzberg, R., & Merkur, S. (2015). Health systems in transition. Health17(6).

Shahrabani, S., Benzion, U., Machnes, Y., & Gal, A. (2015). The use of dental services for children: Implications of the 2010 dental reform in Israel. Health Policy119(2), 117-126.

הצעה לציטוט בעברית:
אשכנזי, י., ינקלביץ', י., זוסמן, ש., ונטפוב, ל. (2016). דפוסי שימוש והתנסויות של ילדים בשירותי רפואת שיניים בעקבות הרפורמה בתחום זה בישראל.
דמ-16-710. מכון מאיירס-ג'וינט-ברוקדייל.

הצעה לציטוט באנגלית:
Ashkenazi, Y., Yankellevich, A., Zusman, S & Natapov, L. (2016). Patterns of Utilization and Experiences of Children in Dental Care Following the Reform of Dental Care in Israel. RR-710-16. Myers-JDC-Brookdale Institute. (Hebrew)