קהילה צומחת: מחקר הערכה

מודל קהילה צומחת (Regenerative community), המהווה אחד מסימני הדרך של "התנועה לשינוי תרבותי" במוסדות ובשירותים לטיפול ארוך טווח, פותח על ידי בארי ברקן בסוף שנות ה-70 בארצות הברית. בשנת 2010 הופעלה התכנית לראשונה בישראל בשיתוף פעולה של ג'וינט-אשל, המוסד לביטוח לאומי וקרן אברהם וסוניה רוכלין. מטרתה העיקרית היא להביא לשינוי תרבותי במערכת היחסים ובדפוסי התקשורת בין המקבלים טיפול ארוך טווח ובני משפחותיהם לבין הצוות, כדי לתת לשירותים אלו צביון ביתי ולא רפואי.

התכנית מופעלת כיום בכ-50 מסגרות, מהן 30 בתי אבות וכ-20 מרכזי יום, בהיקף של כ-100 מחלקות וקרוב ל-2,000 זקנים נוטלים חלק בפעילות.

המחקר נועד להציג תמונה מקיפה של יישום התכנית, ולבחון את תרומתה לזקנים, לאנשי הצוות ולמערכות היחסים ביניהם. מערך המחקר כלל שימוש משולב בשיטות כמותיות ואיכותניות: נתונים מנהליים, ראיונות עומק עם אנשי מקצוע שהתנסו בשיטה ובהפעלתה, סקר בקרב דיירים בבתי אבות ומבקרים במרכזי יום ושאלון מיפוי למסגרות שבהן מופעלת התכנית. כדי ללמוד על תרומת התכנית, המחקר השווה בין זקנים שהשתתפו בתכנית לבין זקנים שלא השתתפו בה. וכן על בסיס דיווח של המשתתפים בנוגע לתפיסתם את תרומת התכנית עבורם.

מההשוואה בין משתתפים ללא משתתפים בתכנית עולה כי המשתתפים מדווחים יותר מהלא משתתפים על:

  • כתובת לפנות אליה וכן יכולת להשמיע את קולם
  • תחושת שייכות לקבוצה ותחושת ביתיות במסגרת
  • קשרים טובים והיכרות טובה עם אנשי הצוות, וקשרים טובים עם דיירים ומבקרים אחרים

כ-80% משתתפי התכנית דיווחו שהתכנית:

  • מסייעת להם לבטא את רצונותיהם
  • תורמת לתחושת השייכות שלהם לקהילה ולחברה
  • תורמת לתחושת הביתיות במסגרת.

כפי שניתן לראות, ממצאי המחקר מצביעים על תרומתה החיובית של התכנית לשיפור רווחתם של משתתפיה. כמו כן, עולים מספר לקחים ודרכים להבטיח יישום אפקטיבי של התכנית.

ממצאי המחקר הוצגו בכינוס של כל השותפים להפעלת התכנית, והם מהווים בסיס להמשך הפצת ופיתוח התפיסה של "שינוי תרבותי".

המחקר מומן בסיוע ג'וינט-אשל וקרן אברהם וסוניה רוכלין.