מדיניות "עם הפנים לקהילה" – מחקר הערכה

בספטמבר 2004 החל השירות לילד ולנוער במשרד הרווחה והשירותים החברתיים ביישום מדיניות "עם הפנים לקהילה" להפחתת היקף הסיכון בקרב ילדים ובני נוער. המדיניות מושתתת על שני צירים: א. הגבלת משך השהייה בסידורים חוץ ביתיים לארבע שנים; ב. הגמשת השימוש של המחלקות לשירותים חברתיים ברשויות המקומיות במשאבים שנועדו בעבר למימון סידורים חוץ ביתיים בלבד; זאת, כדי לספק מגוון שירותים בקהילה למספר גדול יותר של ילדים לצד מתן מענה לַילדים החוזרים לקהילה.

יישום המדיניות לוּוה בדיון סוער בציבור ובחששות רבים, בקרב אנשי מקצוע ואנשי אקדמיה גם יחד. מחקר זה בחן את היערכותם של המטה ומערך הפיקוח לקראת יישום המדיניות, את יישום המדיניות ואת תוצריה – מבחינת המערך הארגוני ומבחינת ההורים והילדים.

המידע נאסף בכלים איכותניים וכמותיים והתבסס על מגוון מקורות: קובעי מדיניות, מפקחים, מנהלי מחלקות, אנשי מקצוע בשירותים שונים, הורים וילדים.

להלן הממצאים העיקריים:

 * הנהלת השירות לילד ולנוער והמחלקות לשירותים חברתיים הצליחו להטמיע את המדיניות, על רכיביה השונים, בתוך פרק זמן קצר ובאופן מקיף.  עם זאת, רבים ממנהלי המחלקות לא חשו שותפים להחלטה על המדיניות  ולהחלטות לגבי עיצובה.

למרות החששות, הצליחו המחלקות לשירותים חברתיים להתמודד עם סמכויותיהן החדשות. אחוז גבוה מהן המירו מכסות בשנה הראשונה ואחוז זה גדל בשנים הבאות. המחלקות השתמשו ברוב המשאבים, פיתחו שירותים חדשים והרחיבו שירותים קיימים. 

מנהלי המחלקות ועובדיהן פיתחו מיומנויות חדשות (לדוגמה איסוף נתונים וניתוחם, תכנון שירותים) ודיווחו על   תחושה של מקצועיות, יכולת וגאווה. עם זאת, יישום המדיניות הטיל עומס רב על המחלקות.

המפקחים דיווחו על תחושה של העצמה בשל השינוי בתפקיד.

* רוב הילדים החוזרים ממסגרות חוץ ביתיות נשארו בקהילה. רובם השתלבו במסגרות החינוך ולא נרשמו לגביהם אירועים חריגים. עם זאת, העזרה שניתנה להם לא הספיקה על מנת לענות על צורכיהם הרבים. לפיכך, יש לבדוק את מידת ההתאמה בין השירותים או התוכניות לצורכיהם של הילדים החוזרים מסידורים חוץ ביתיים ומשפחותיהם ויש צורך במעקב ארוך-טווח של המחלקות אחרי ילדים אלה.

ממצאי המחקר הגבירו את המודעות לצורך בפיתוח שירותים קהילתיים עבור ילדים ובני נוער בסיכון והיוו את הבסיס להרחבת מדיניות "עם הפנים לקהילה", לפיתוח התוכנית הלאומית לילדים ולנוער בסיכון ("תכנית שמיד") ולהכרה בצורך ליישם את הרפורמה בוועדות תכנון, טיפול והערכה במחלקות לשירותים חברתיים. המחקר מומן בסיוע משרד הרווחה והשירותים החברתיים.