בשנת 2009 נכנס לתוקף תיקון לחוק הביטוח הלאומי, תיקון המכונה "חוק לרון". התיקון שינה את מבנה קצבת הנכות הכללית ואת תנאי הזכאות לקבלתה, כדי לעודד את מוטביה להגדיל את היקף השתתפותם בשוק העבודה. אולם, כחמש שנים לאחר החלת התיקון, שיעור התעסוקה בקרב מקבלי הקצבה לא עלה עלייה משמעותית. מחקר משותף של המוסד לביטוח לאומי ושל מכון מאיירס-ג'וינט-ברוקדייל בחן גורמים אפשריים למצב עניינים זה. המחקר הוצג בסמינר שאירח מכון ברוקדייל ב-30 באוקטובר 2017. בסמינר השתתפו כמאה אנשי מקצוע המספקים שירותי רווחה ותעסוקה לאנשים עם מוגבלות, נציגים של משרדי ממשלה האמונים על הנושא וכן חוקרים מדיסציפלינות רלוונטיות.
את המחקר הציגה דפנה הרן, חוקרת במרכז לחקר מוגבלויות ומי שריכזה את המחקר לצידה של מנהלת המחקר, דניז נאון. המחקר בחן שתי קבוצות של מקבלי קצבת נכות כללית – בעלי ניסיון בעבודה וחסרי ניסיון בעבודה טרם קבלת הקצבה. נמצא שהגורמים הקשורים להשתלבות בעבודה לאחר חוק לרון תלויים בקיומו או בהיעדרו של ניסיון קודם בעבודה. למשל, השתתפות בשיקום תעסוקתי מגדילה את הסיכוי לעבוד בקרב חסרי הניסיון, ואילו אבחון אדם בלקויות למידה מקטין את הסיכוי לעבוד בקרב בעלי הניסיון. בשתי הקבוצות נמצאה השפעה ניכרת לנורמות סובייקטיביות, כלומר התפיסה שאחרים משמעותיים בחייהם מצפים ממקבלי הקצבה לעבוד מגדילה את הסיכוי שהם יעבדו בפועל. כמו כן, רק כשליש מן הנסקרים דיווחו שהם מכירים את חוק לרון, לא כל שכן מבינים את השלכותיו המעשיות.
לאחר הרצאתה של הרן התקיים פאנל מומחים בהנחייתה של דורי ריבקין, מנהלת המרכז לחקר מוגבלויות. הפאנל עסק בהשלכות של חוק לרון ובתרומתו של המחקר של מכון ברוקדייל והמוסד לביטוח הלאומי לנושא. בפאנל השתתפו פרופ' דניאל גוטליב, סמנכ"ל מחקר ותכנון במוסד לביטוח לאומי; ד"ר גל זוהר, אחראי תחום מדיניות ומחקר, לשכת הממונה על תעסוקת אנשים עם מוגבלות בהסתדרות החדשה; ועינת מסטרמן, מנהלת תוכניות בכירה לתעסוקת אנשים עם מוגבלות בג'וינט ישראל-תב"ת. לפאנל הוזמנה גם נעמי מורביה, יו"ר מטה מאבק הנכים, אך מסיבות אישיות נבצר ממנה להגיע לסמינר.
בפאנל עלו כמה סוגיות מרכזיות:
- לצד הבחינה הנקודתית של חוק לרון שהוצגה במחקר, צוין כי חשוב לבחון את החוק הן לאורך זמן והן בהשוואה בין-לאומית, ובפרט עד כמה הוא מתמרץ תעסוקה מצד אחד, ועד כמה הוא יוצר תלות במערכת הקצבאות מצד אחר.
- קבוצות מסוימות של אנשים עם מוגבלות אינן מקבלות מענים מספקים לצורכיהם במסגרת מדיניות הקצבאות הנוהגת כיום. למשל, מקבלי קצבה עם ליקוי עיקרי נפשי אינם זכאים בדרך כלל לקצבת שירותים מיוחדים התומכת בתפקוד היום-יומי ובתוך כך עשויה לסייע להם גם בהשתלבות בעולם התעסוקה.
- מבחינת פיתוח שירותים לשילוב התעסוקתי, כדאי להשקיע בייעול מנגנונים למיצוי זכויות, בפיתוח הכשרות מקצועיות מונגשות ובהתייחסות למרכזיות המשפחה בהנעת האדם עם המוגבלות ליציאה לעבודה.
בהמשך להרצאה ולפאנל התקיים דיון בהשתתפות הקהל, ובו עלו הנושאים העיקריים האלה:
- לקויות למידה, אשר אינן מוכרות כסעיף נכות בביטוח הלאומי, מהוות חסם מהותי להשתלבות בעבודה.
- בהתייחס לחסמים של מועסקים פוטנציאליים יש להביא בחשבון גם את הצד של המעסיקים; ללא אכיפת חוקים והתאמות סביבתיות, יתקשו אנשים עם מוגבלות לממש את הפוטנציאל התעסוקתי שלהם.
- אחד הקונפליקטים בתוכניות תומכות-תעסוקה הוא מהי מסגרת ההכשרה המתאימה לשילוב – סגרגטיבית (ייעודית לאנשים עם מוגבלות) או אינטגרטיבית (מיועדת לאוכלוסייה הכללית)?
- על רקע מערכת השירותים המפוצלת וצורכיהם המורכבים של מקבלי הקצבה, עולה מן השטח קושי של אנשי המקצוע לסייע לאנשים עם מוגבלות למצות את זכויותיהם ולהתנהל במערכת בצורה מועילה ויעילה.
הסמינר שימש מנוף להכרה ולחשיפה משמעותית של מכון ברוקדייל ושל ייחודה של העשייה המחקרית בו. כמו כן, הוא סיפק הזדמנות חשובה לקיום אינטראקציה רב-תחומית ורב-מקצועית בנוגע לקשר בין קצבת הנכות הכללית לבין השתלבות בתעסוקה – נושא הנמצא בראש סדר היום הציבורי, כפי שמעידים מאבק הנכים המתמשך, שתי ועדות ממשלתיות שדנו בנושא וכן מתווה חדש להסכם שנחתם לאחרונה בין ארגוני הנכים למדינה.
