סקר על מערכת הבריאות 2016

תמצית ממצאי הסקר האחד עשר העוקב אחר דעת הציבור על רמת השירות ותפקוד מערכת הבריאות – 2016

שולי ברמלי-גרינברג, תמר מדינה-הרטום ואלכסיי בלינסקי

מכון מאיירס-ג'וינט-ברוקדייל עוקב כבר מאז שנת 1995 אחר תפקוד מערכת הבריאות מנקודת מבטם של המבוטחים. להלן מוצגת תמצית ממצאי הסקר שנערך בחודשים אוגוסט – דצמבר 2016 [1] [2].

הסקר מציג תמונה מורכבת של חווית הציבור הבאה לידי ביטוי בשני מדדים: שביעות הרצון והביטחון בקבלת סיוע בעת מחלה קשה. בעוד רמות שביעות הרצון מקופות החולים וממערכת הבריאות גבוהות, תחושת הביטחון בקבלת סיוע בעת מחלה קשה מועטה.
רוב המבוטחים (90%) פנו לרופא משפחה בשנה האחרונה; 35% מהם דיווחו כי הביקור האחרון היה רק לצורך קבלת אישורים ומילוי טפסים.
כמחצית מן המרואיינים (45%) דיווחו שביקרו אצל רופא יועץ דרך הקופה בשלושת החודשים האחרונים ו-19% פנו לרופא יועץ פרטי (ירידה מ-26% בשנת 2014).
אחד מכל ארבעה מן המבקרים אצל רופא יועץ דרך הקופה דיווח שהמתין יותר מחודש לביקור; 27% מן המרואיינים דיווחו על ויתור על טיפול רפואי כלשהו בשל זמני המתנה (כ-70% מהם ויתרו על ביקור אצל יועץ ו-30% על שירות רפואי אחר).
חלה ירידה קלה בשיעור המדווחים שוויתרו בשנה האחרונה על טיפול רפואי או על תרופה עקב התשלום (9% בשנת 2016 לעומת 11% בשנת 2014); לא חל שינוי בשיעור המדווחים על ויתור שירות רפואי בשל המרחק (10%).
חלה ירידה משמעותית בשיעור המדווחים על ויתור על טיפול שיניים עבורם או עבור בן משפחה עקב המחיר (מ25% בשנת 2014 ל-18% בשנת 2016).
נשמר השיעור הגבוה של בעלי ביטוח וולנטרי (שב"ן או מסחרי): 84% דיווחו על בעלות על שב"ן ו-57% על בעלות על ביטוח בריאות מסחרי (עלייה קלה לעומת 53% בשנת 2014).
בשנת 2016 נשאלו המרואיינים האם הרגישו צורך לשלם תשלום לא פורמלי דיסקרטי כדי לקבל שירותי בריאות מועדפים בחמש השנים האחרונות: 6% ענו שכן ו-1% סירבו לענות על השאלה.

הממצאים העיקריים

מצד אחד, רמת שביעות הרצון באופן כללי משירותי קופות החולים וממערכת הבריאות נשמרת גבוהה: 89% מרוצים או מרוצים מאוד משירותי הקופות ו63% מרוצים או מרוצים מאד ממערכת הבריאות; מצד שני, רמת הביטחון בקבלת סיוע בעת מחלה קשה נמוכה: 44% בטוחים ובטוחים מאוד בקבלת הטיפול הטוב והמועיל ביותר בעת מחלה קשה, ו-31% בטוחים ובטוחים מאוד שיוכלו להרשות לעצמם את הטיפול שיזדקקו לו.
בנוגע לקבלת הסיוע מנותני השירות בעת מחלה קשה, 44% ענו שהם בטוחים או בטוחים מאד שיקבלו את הסיוע מקופות החולים, 46% ענו כך בנוגע לבתי החולים הציבוריים ו-41% בנוגע לחברות הביטוח.

תרשים 1: שביעות רצון לעומת ביטחון במערכת בעת מחלה קשה

בכל אחת מן העמודות מוצג שיעור המרואיינים שציינו את שתי הקטגוריות העליונות (מרוצה ומרוצה מאד / בטוח ובטוח מאד)

התמונה המורכבת של שני המדדים באה לידי ביטוי גם בהבדלים בין הקופות[3]:

בקרב מבוטחי מכבי שיעור גבוה יחסית מדווח על שביעות רצון מן הקופה באופן כללי: 93% ממבוטחי מכבי אמרו שהם מרוצים או מרוצים מאוד משירותי הקופה לעומת 88% בממוצע ממבוטחי הקופות האחרות.
בקרב מבוטחי הכללית שיעור גבוה יחסית דווחו שהם בטוחים ובטוחים מאוד שיקבלו סיוע מן הקופה בעת מחלה קשה (48% לעומת 41% בממוצע בקופות האחרות) ושיקבלו סיוע מבתי החולים הציבוריים (50% לעומת 43% בממוצע בקופות האחרות).
בקרב המבוגרים מגיל 65: שיעור המרוצים והמרוצים מאוד היה גבוה יחסית בקרב מבוטחי מכבי (92%) ובקרב מבוטחי מאוחדת (91%); ושיעור המדווחים שהם בטוחים בקבלת סיוע מקופת החולים שלהם בעת מחלה קשה היה גבוה יחסית בקרב מבוטחי לאומית (55%) ומבוטחי הכללית (53%).

נשמרה רמה גבוהה של שיעור המרוצים מאוד מתחומי השירות של הקופות (נמדדו שבעה פריטים):

שיעור המרוצים מאוד הגבוה ביותר היה מיחס רופא המשפחה (55%) וממקצועיות רופא המשפחה (47%). 48% היו מרוצים מאוד מיחס האחיות, 43% משירותי המעבדה, 42% מקלות קבלת תרופות, 38% מקלות קבלת הפניות ותרופות ו-34% מן המקצועיות של הרופא היועץ. בסך הכול 37% מרוצים מאוד מן הקופה באופן כללי.

בשנת 2016 נבדקה לראשונה שביעות הרצון מן האפשרויות הקיימות בקופה לביצוע פעולות מרחוק:

בסך הכול 42% אמרו שהם קראו מידע רפואי אישי מאתר קופת החולים שלהם: 59% בקרב מבוטחי מכבי, 38% בקרב מבוטחי הכללית, 33% בקרב מבוטחי לאומית ו-32% בקרב מבוטחי מאוחדת.
חמישית (20%) אמרו שפנו לרופא המשפחה שלהם דרך אתר האינטרנט או שירותי האונליין של הקופה: 37% בקרב מבוטחי מכבי, 16% בקרב מבוטחי הכללית, 13% בקרב מבוטחי לאומית ו-5% בקרב מבוטחי מאוחדת.
36% אמרו שהם מרוצים מאד מאפשרויות אלו: 45% ממבוטחי מכבי, 34% ממבוטחי הכללית ו-26% ממבוטחי מאוחדת ולאומית.

מעברים בין קופות:

7% דיווחו שעברו קופה בחמש השנים האחרונות. הסיבות העיקריות למעבר היו: פריסת השירותים ואפשרויות הבחירה בנותני שירות, איכות הטיפול, רופא המשפחה והרצון להיות מבוטחים באותה הקופה כמו שאר בני המשפחה.
14% אמרו שחשבו לעבור קופה בחמש השנים האחרונות, אך החליטו לא לעבור. הסיבות העיקריות לאי-מעבר היו: ביורוקרטיה, הרצון להישאר עם רופא המשפחה או עם בני המשפחה, והפחד שהזכויות יפגעו או שהקופה שאליה רצו לעבור לא תקבל אותם.

רוב רובם של המרואיינים (90%) פנו לרופא משפחה בשנה האחרונה; 35% מהם דיווחו כי הביקור האחרון היה רק לצורך קבלת אישורים ומילוי טפסים (ללא צורך בבדיקה רפואית):

יש הבדלים לפי גיל: כמחצית מן המבקרים בני 65 ומעלה (48%) ענו שהביקור היה רק לצורך קבלת אישורים ומילוי טפסים.

פנייה לרופא יועץ בשלושת החודשים האחרונים:

כמחצית מן המרואיינים (45%) דיווחו שביקרו אצל רופא יועץ דרך הקופה בשלושת החודשים האחרונים. בעוד שיעור הפונים לרופא יועץ דרך הקופה נשאר דומה לשיעור זה בשנת 2014, שיעור הפונים לרופא יועץ פרטי ירד מ-26% ל-19%. כמחצית מן הפונים לרופא יועץ פרטי פנו גם לרופא יועץ דרך הקופה.

אחד מכל ארבעה מן המבקרים אצל רופא יועץ דרך הקופה דיווח שהמתין יותר מחודש לביקור:

יש הבדלים לפי גיל: 34% מן המבקרים בני 65 ומעלה דיווחו שהמתינו יותר מחודש לעומת 26% בקרב בני 64-45 ו-21% בקרב בני 44-22.

תרשים 2: משך המתנה לרופא יועץ דרך הקופה (מתוך אלו שביקרו, זמן המתנה לביקור האחרון)

זמן ההמתנה הארצי הממוצע הנמוך ביותר הוא בקרב מבוטחי מאוחדת: שיעור הממתינים עד שבועיים במאוחדת הוא הגבוה ביותר (66% לעומת 52% בממוצע בקופות האחרות), ובמקביל שיעור הממתינים יותר מחודש במאוחדת הוא הנמוך ביותר (21% לעומת 26% בממוצע בקופות האחרות).

שיעור המדווחים על ויתור על טיפול רפואי בקופה בשל זמני המתנה גבוהים:.

27% דיווחו על ויתור בגלל זמני המתנה. כ-70% מן המוותרים דיווחו שוויתרו על רופא יועץ, ו-28% מהם פנו לרופא פרטי (לעומת 15% בקרב האחרים).

ויתור על טיפול רפואי או על תרופה עקב התשלום:

7% דיווחו על ויתור על טיפול רפואי עקב התשלום ו-5% על ויתור על תרופות מרשם עקב התשלום. בסך הכול 9% ויתרו על טיפול רפואי או על תרופות מרשם עקב התשלום (ירידה קלה לעומת 11% בשנת 2014).

יש קשר בין ויתור על טיפול רפואי ובין אי-ביטחון במערכת בעת מחלה קשה:

בקרב אלו שדיווחו על ויתור בשל זמני המתנה 70% אמרו שהם לא כל כך בטוחים או לא בטוחים שיקבלו את הטיפול הטוב ביותר, ו-77% מהם אמרו שהם לא כל כך בטוחים או לא בטוחים שיוכלו להרשות לעצמם את הטיפול.
בקרב אלו שדיווחו על ויתור על טיפול רפואי או על תרופת מרשם עקב התשלום 77% אמרו שהם לא כל כך בטוחים או לא בטוחים שיקבלו את הטיפול הטוב ביותר, ו92% מהם אמרו שהם לא כל כך בטוחים או לא בטוחים שיוכלו להרשות לעצמם את הטיפול.

חלה ירידה ניכרת בשיעור המדווחים על ויתור על טיפול שיניים עקב התשלום:

חלה ירידה ניכרת בשיעור המדווחים על ויתור על טיפול שיניים עבורם או עבור בן משפחה עקב התשלום (מ-25% בשנת 2014 ל-18% בשנת 2016). שיעור הירידה הגבוה ביותר היה במחוז ירושלים (מ-41% בשנת 2014 ל-27% בשנת 2016) אולם עדיין במחוז זה שיעור המוותרים נשאר הגבוה ביותר.
המוותרים דיווחו בעיקר על ויתור על טיפול שורש או כתר (27% מהם), על שתלים (22%) ועל בדיקה כללית או שיננית (20%).

יש קשר בין ויתור על טיפול רפואי, בין הכנסה ובין מחלה כרונית:

בקרב בעלי הכנסה בחמישון התחתון יש שיעור גבוה יותר של מוותרים על טיפול או על תרופה עקב המחיר לעומת בקרב בעלי הכנסה גבוהה יותר (14% לעומת 8% בהתאמה); ושיעור גבוה יותר של מוותרים על טיפול שיניים עקב המחיר (31% לעומת 16% בהתאמה).
לעומת זאת, בקרב בעלי הכנסה בחמישון התחתון שיעור נמוך יותר מוותר בשל זמני המתנה לעומת בעלי הכנסה גבוהה יותר (20% לעומת 29% בהתאמה). ייתכן שהדבר קשור ליכולת לפנות לרפואה הפרטית.
לא נמצאו הבדלים לפי הכנסה בוויתור על שירות עקב המרחק.

תרשים 3: ויתור על טיפול רפואי או על תרופה וקבוצת הכנסה

בקרב חולים במחלה כרונית שיעור גבוה יותר של מוותרים על טיפול או על תרופה עקב המחיר לעומת אלה שאינם חולים במחלה כרונית (12% לעומת 8%), ושיעור גבוה יותר של מוותרים על טיפול שיניים עקב המחיר (22% לעומת 17%). לא נמצאו הבדלים לפי מחלה כרונית בוויתור על שירות עקב המרחק ובוויתור עקב זמני המתנה.
בשנת 2016 חלה ירידה בשיעור החולים הכרוניים שוויתרו על טיפול או על תרופה עקב המחיר זאת לעומת שנת 2014 (12% לעומת 15%), ובשיעור החולים הכרוניים שוויתרו על טיפול שיניים עקב המחיר (22% לעומת 26%).

רפואה דחופה. בשנת 2016 שאלנו לראשונה על הביקור במוקדי רפואה דחופה בקהילה ובבתי חולים:

בסך הכול 21% אמרו שביקרו בשנה האחרונה במוקד לרפואה דחופה בקהילה (מוקד של קופת חולים או מוקד אחר כגון טרם), 27% אמרו שביקרו בחדר מיון (8% ביקרו גם במוקד בקהילה וגם בחדר מיון).
78% מן המבקרים אמרו שהיו מרוצים או מרוצים מאוד מן הטיפול במוקד: 85% בקרב מבוטחי לאומית, 77% בקרב מבוטחי כללית ומכבי ו-74% בקרב מבוטחי מאוחדת.
שביעות הרצון מן הטיפול בחדר מיון הייתה נמוכה יותר: 62% מן המבקרים אמרו שהיו מרוצים או מרוצים מאוד מן הטיפול בחדר המיון. לא נמצאו הבדלים לפי קופה.

נשמר השיעור הגבוה של בעלי ביטוח בריאות וולנטרי (שב"ן או מסחרי)[4]:

84% דיווחו על בעלות על תוכנית שב"ן כלשהי ו-57% על בעלות על פוליסת ביטוח בריאות מסחרית כלשהי (עלייה קלה לעומת 54% בשנת 2014). בסך הכול, ל-52% יש גם שב"ן וגם מסחרי, ל-32% יש רק שב"ן, ל-5% רק מסחרי ול-11% בלבד אין ביטוח וולנטרי כלשהו.
בקרב הפונים לרופא פרטי שיעור בעלי הביטוח גבוה יותר: ל-67% מהם יש גם שב"ן וגם מסחרי, ל-25% רק שב"ן, ל-3% רק מסחרי, ול-5% בלבד מן הפונים לרופא פרטי אין ביטוח וולנטרי כלשהו.
מתוך בעלי הביטוח המסחרי 53% דיווחו שיש להם פוליסה קבוצתית, 40% – פוליסת פרט ו-7% גם פרט וגם קבוצתית; בקרב בעלי פוליסת פרט 30% דיווחו שיש להם יותר מפוליסה אחת.
בסך הכול, במונחי כלל האוכלוסייה ל-1 מ-2 יש גם שב"ן וגם מסחרי; ול-1 מ-9 יש יותר מפוליסת ביטוח מסחרית אחת.

תשלום לא פורמלי דיסקרטי לקבלת שירותי בריאות מועדפים:

בשנת 2016 שאלנו את המרואיינים האם בחמש השנים האחרונות הם הרגישו צורך לשלם תשלום לא פורמלי דיסקרטי כדי לקבל שירותי בריאות מועדפים : 6% ענו שכן ו-1% סירבו לענות על השאלה.
השאלה הופנתה לכלל האוכלוסייה ולא רק למי שנפגש רבות עם מערכת הבריאות ולכן יש להניח כי האומדן גבוה יותר בקרב אלו הנפגשים עם המערכת. בניתוח רב-משתני ולאחר פיקוח על משתני רקע, לאלו שעברו ניתוח סיכוי של פי 2.2[5] יותר מן האחרים לדווח על כך שהרגישו צורך כזה.
הבדל מובהק נמצא לפי אזור: בקרב אלו הגרים באזור ירושלים 9% דיווחו על צורך כזה לעומת, 6% בחיפה ובצפון, 4.5% בתל-אביב והמרכז ו-4% בבאר שבע ובדרום.

על הסקר

מכון מאיירס-ג'וינט-ברוקדייל עוקב כבר מאז שנת 1995 אחר תפקוד מערכת הבריאות מנקודת מבטם של המבוטחים. הסקר האחרון נערך באוגוסט-דצמבר 2016 בניהולם של ד"ר שולי ברמלי-גרינברג, תמר מדינה-הרטום ואלכסיי בלינסקי, ובליווי של ועדת היגוי ששותפים בה נציגי כל קופות החולים, משרד הבריאות, משרד האוצר, המוסד לביטוח לאומי וארגוני צרכנים.

יחידת איסוף נתונים של המכון, בניהולה של חן צוק-תמיר ובריכוזו של לב ז'יבייב, אספה את הנתונים במכון ברוקדייל בליווי צוות המחקר. המדגם הוא מדגם מייצג של האוכלוסייה הבוגרת בישראל (בני 22 ומעלה). השנה נכללו במדגם גם בעלי טלפונים ניידים בלבד. רואיינו 2,513 איש בשלוש שפות (עברית, ערבית, ורוסית) ושיעור ההיענות עמד על 68%. מאפייני המדגם קרובים למאפייני האוכלוסייה לפי נתוני הלמ"ס משרד הבריאות והמוסד לביטוח לאומי. נעשה שקלול לפי גיל כדי להגיע לייצוג מדויק של קבוצות הגיל השונות.

להרחבה ראה את הנספח המתודולוגי הנמצא ב: http://brookdaleheb.jdc.org.il/?CategoryID=199

בסקר נבדקו גם נושאים נוספים: רפואה ראשונית; טיפול תרופתי; אשפוז וניתוח והגורם המממן; הערכת תפקוד מערכת הבריאות; נגישות ומחסומים; חשיבות הבחירה בבתי חולים ובמנתח; ושירותי בריאות הנפש. ……………………………………………………………………………………..…………..………

מראה מקום לציטוט: ברמלי-גרינברג, ש., מדינה-הרטום, ת., בלינסקי, א. (2017). תמצית ממצאי הסקר האחד-עשר העוקב אחר דעת הציבור על רמת השירות ותפקוד מערכת הבריאות. מכון מאיירס ג'וינט-ברוקדייל. ירושלים.

נספח 1: משתני שביעות רצון, ביטחון בקופה בעת מחלה קשה וזמן המתנה, לפי קופה

בטבלה זו מוצגים ממצאים בנוגע למשתנים מרכזיים שהוצגו במסמך לפי קופה. שיעור שמודגש ומסומן בכוכבית (*) מעיד על הבדל מובהק במשתנה המסויים בין קופה מסויימת לבין כל הקופות האחרות כקבוצה; ההבדל נשמר גם בניתוח רב-משתני לאחר פיקוח על משתני רקע: גיל, מין, הכנסה, לאום, אזור מגורים ומחלה כרונית. ניתוח זה חשוב כדי לפקח על הבדלים בהרכב האוכלוסייה בין הקופות.

יש לזכור כי להבדלים של אחוזים בודדים אין משמעות מעשית.

[1] פירוט על הסקר נמצא בסוף מסמך זה.

[2] כל ההבדלים המוצגים במסמך מובהקים מבחינה סטטיסטית אלא אם נאמר אחרת.

[3] כל ההבדלים בין הקופות המודגשים במסמך מובהקים סטטיסטית במבחני כי-בריבוע ונשמרים בניתוח רב-משתני לאחר פיקוח על משתני רקע: גיל, מין, הכנסה, לאום, איזור מגורים ומחלה כרונית; להרחבה ראה נספח 1

[4] יש לשים לב כי האומדנים הם בקרב האוכלוסייה הבוגרת מגיל 22 ומעלה.

[5] Odds Ratio בניתוח רב-משתני מסוג רגרסיה לוגיסטית.