צרכים של להט"בים מזדקנים

רקע

עם הזדקנות האוכלוסייה הולך וגדל גם מספרם של הלהט”בים המבוגרים והעלייה בתוחלת חייהם מעצימה את האתגרים הניצבים בפניהם בעת הזיקנה. מבוגרים להט”בים רבים חוו בחייהם יחס שלילי מצד החברה, והם מתקשים להשתלב במסגרות השירותים הרגילות לזקנים. הם סובלים מבידוד חברתי, מתחושת דחייה בקהילה, מעוני, מתחלואה עודפת, מפחד מפני כניסה למסגרות דיור לזקנים וחשש מפנייה לקבלת שירותים ולעיתים אף מדחייה על ידי קהילת הלהט”ב עצמה.

מטרות

להתחקות אחר צורכיהם הייחודיים של הזקנים בקהילת הלהט”ב בישראל, ללמוד על היבטים שונים בהתמודדותם עם האתגרים הנובעים מהזדקנותם, ולבחון את מידת ההיענות של מערכת השירותים לצרכים אלה. המחקר יסייע למערכות שירותי הבריאות והרווחה, לג’וינט-אשל ולגופים אחרים לפתח מענים לשיפור ולהנגשה של השירותים הניתנים לאוכלוסיית הלהט”בים המזדקנים.

שיטות

  1. סקירת ספרות בנושא צורכיהם הייחודים של להט”בים מזדקנים, השירותים והפתרונות המוצעים להם, בעיקר בארצות הברית ובאירופה
  2. ראיונות עומק עם 12 אנשי מפתח מארגוני קהילת הלהט”ב בישראל
  3. ראיונות מובנים למחצה עם 22 חברי קהילת הלהט”ב בני 55 ומעלה
  4. סקר מקוון עם 104 חברי קהילת הלהט”ב בני 55 ומעלה
  5. ראיונות מובנים למחצה עם 12 אנשי מקצוע ונותני שירותים בקהילה, במשרדי הממשלה ובמוסדות

ממצאים

זקנים להט”בים, כיתר הזקנים, מתמודדים בזיקנתם עם פגיעה במצבם הבריאותי ועם שינויים במצבם החברתי והמשפחתי. אלא שבקרב זקנים להט”בים הקשיים הללו מועצמים ויכולתם לקבל עזרה להתמודד עם קשיים אלו, פוחתת. מסלול החיים ואירועי החיים הייחודיים ללהט”בים הביאו לכך שבזקנתם הם מצוידים ברשתות תמיכה דלילות, והמשמעות היא תחושת בדידות שכיחה וצמצום היכולת להיעזר בבני משפחה כאשר הם נזקקים לסיוע, למשל לצורך תפקוד יום-יומי, לסיוע בקשר עם מערכות השירותים ובתמיכה רגשית וחברתית. זאת ועוד, אפליה ויחס לא הולם שחוו מצד החברה בעבר, תרמו לכך שבקרב אוכלוסייה זו נוצר חשש מלפנות לקבלת שירותים, במיוחד בתקופה שבה הם זקוקים להם במיוחד. עוד עולה כי קבוצת הטרנסג’נדרים מהווה קבוצה ייחודית בקשיים שהיא חווה ובהתמודדות עימם. לפיכך, חשוב להבין את הקשיים שאוכלוסיית הלהט”ב מתמודדת עימם וכיצד לספק להם שירות המותאם טוב יותר לצורכיהם.

ממצאי המחקר מצביעים על מסלול החיים לא שגרתי שאותו חוו בני קהילת הלהט”ב המבוגרים ואשר בא לידי ביטוי ביתר שאת בגיל הזיקנה. מסלול החיים כולל ילדות רצופת משברים ויחסים רעועים עם משפחת המוצא; הקמת משפחה הטרו-נורמטיבית ופירוקה לאחר היציאה מן הארון; או הימנעות מהקמת משפחה. בדרך כלל הקשרים עם המשפחה או משפחת המוצא הם דלים או נעדרים לחלוטין. הקשרים הקיימים רעועים, רצופים עליות ומורדות. ההשלכות של מציאות זו הן חסר משמעותי במערכות תמיכה חיוניות בגיל הזיקנה. 58% ממשתתפי המחקר גרים לבד (קרוב לפי שניים מאשר בכלל האוכלוסייה בגילים אלו), ול 63%- יש ילדים (בהשוואה ל 96%- מקרב כלל האוכלוסייה בגילים אלו). הם נעזרים בחברים אשר מהווים עבורם משענת ועזרה ומעין תחליף למשפחה.

הבידוד החברתי ותחושת הבדידות גוברים בזיקנה, בשל התמעטות מספר החברים, בשל מגבלות פיזיות ובריאותיות המצמצמות את היכולת לקיים קשרים חברתיים ובשל סיבות אחרות. אולם להטב”ים מזדקנים מתמודדים עם תחושה תכופה יותר של בדידות, הנובעת מהעדר משפחה, מקשרים דלילים עם משפחת המוצא, מהסוד שאותו הסתירו במהלך חייהם ובקרב טרנסג’נדרים גם ממחסור ברשתות תמיכה חברתיות. להט”בים מבוגרים שבוחרים להישאר בארון אינם יכולים לחשוף את חייהם לפני סביבתם הקרובה, כגון שכנים, דבר המעצים את בדידותם ומקטין את רשת התמיכה הסביבתית שלהם. 57% דיווחו על תחושת בדידות לעיתים קרובות או מדי פעם (פי שניים מאשר באוכלוסייה). בקרב בני 70 ומעלה היקף הבעיה רחב אף יותר: 85% דיווחו על תחושת בדידות לעיתים קרובות או מדי פעם. לשם השוואה, בקרב בני 75 ומעלה בכלל האוכלוסייה 43% מדווחים על תחושת בדידות לעיתים קרובות או מדי פעם.

אשר לקשר עם מערכות הבריאות והרווחה, על אף שרוב המשיבים לסקר (86%) דיווחו כי לא חוו אפליה או דחייה במערכות אלו, כשליש מהם חשים אי-נוחות או חשש למסור פרטים אישיים עקב ההטרו-נורמטיביות (תפיסה המניחה כי הטרוסקסואליות היא נורמה אוניברסלית) הקיימת במערכת. 27% חוששים שדעות קדומות או אפליה ישפיעו לרעה על הטיפול או השירות שיקבלו, 25% חוששים לחשוף את הנטייה המינית בפני צוותים של מערכת הבריאות, ו 11%- דיווחו שהם נמנעו מלפנות לקבלת שירותים כי חששו להיחשף. בדומה לנמצא במחקרים בעולם, שיעור הסובלים מדיכאון בקרב להט”בים מבוגרים הוא גבוה – 31% דיווחו שרופא אבחן אצלם דיכאון או חרדה (לעומת 8% בקרב כלל בני 65 ומעלה). מן הראיונות עם אנשי מקצוע ונותני שירותים בקהילה, במשרדי ממשלה ובמוסדות עולה כי הנושא של הזדקנות להט”בים אינו מוכר להם כנושא בפני עצמו וכי הם לא מכירים מקרים שבהם זקנים נתקלו בקושי לקבל שירות או קיבלו שירות לא מתאים על רקע של נטייה מינית. מתשובות המרואיינים עולה חוסר הכרות עם הנושא, עם הקשיים והצרכים של האוכלוסייה. חלק מהם סבורים כי המענים יכולים להינתן במסגרת המענה הרגיל וכי אין צורך במענה ייחודי. חלק מהם סבורים כי הנושא מושתק בגלל טאבו ודעות קדומות.

החשש מאובדן עצמאות תפקודית ועקב כך הגדלת התלות באחרים גדול במיוחד בקרב להט”בים מבוגרים. כל המרואיינים ביטאו חששות מפני ההזדקנות הקרבה ומפני היחס שיקבלו אם יצטרכו להיעזר במטפל או במטפלת שייכנסו לביתם או אם יעברו למסגרת מוסדית. הם חוששים שהדבר יפריע להם לנהל אורח חיים להט”בי, שיצטרכו להיכנס לארון או שיקבלו טיפול לא הולם בגלל נטייתם המינית. החשש להיות לבד במהלך ההזדקנות מועצם בקרב הקהילה הלהט”בית, בגלל החוסר במערכת תמיכה משפחתית, אשר מקשה על ההתמודדות עם אתגרי הזקנה ומעצים את החשש מפני העתיד.

מסקנות עיקריות

הקשיים הקיימים בהזדקנות מועצמים ביתר שאת בקרב חברי קהילת הלהט”ב. הם סובלים מבדידות רבה מאוד ושיעור הגרים לבד גבוה. רשתות התמיכה שלהם דלילות ולכן יש להם פחות על מי להישען בזיקנתם. בגלל ניסיון החיים שלהם והסוד שחלקם עדיין נושאים או מתקשים לחשוף, הם חוששים לפנות לשירותי הבריאות והרווחה, חוששים שיופלו לרעה או לא יטופלו כראוי. הם סובלים מהדרה מרובה הן בשל היותם זקנים והן בשל היותם להט”בים. עלה צורך במסגרות ופעילויות חברתיות מתאימות להם, וכן צורך במסגרות מגורים ייעודיות בגלל חששות מהטרו-נורמטיביות במסגרות מגורים רגילות לזקנים. לאנשי המקצוע בשירותי הבריאות והרווחה חסרה מודעות לקיומה של קהילת הזקנים הלהט”בים וחסרה היכרות עם הקשיים שאיתם הם מתמודדים ועם הצרכים הייחודיים להם.

בהתבסס על מודלים מוצלחים בארצות הברית, קנדה ובריטניה, עולה כי הדרכה והכשרה לאנשי מקצוע מתחומי הבריאות והרווחה הן השלב הראשון בכל הנוגע לטיפול בלהט”בים מבוגרים. עוד עולה צורך בהנגשת שירותים חברתיים, בסיוע לארגוני הקהילה בהתמודדות עם גילנות, בפיתוח והתאמת שירותים למבוגרים ובהתאמת מסגרות דיור לזקנים מקרב הקהילה הלהט”בית. מומלץ להיעזר בארגוני הקהילה בהכשרות לאנשי מקצוע ולשקול אפשרות לשלבם במערך השירותים.