פעילות המשרד לקליטת העלייה בעבור האוכלוסייה האתיופית

מדינת ישראל עושה מאמצים להעמקת הטיפול באוכלוסייה האתיופית ולביסוס ביצוע התכניות על יעדים מוגדרים ומעקב אחר היישום והתוצאות. באחריות המשרד לקליטת העלייה מופעלים תכניות ופרויקטים רבים המיועדים לעולי אתיופיה, חלקם עוצבו במיוחד לצורכיהם ואחרים יועדו לכלל העולים. מאיירס-ג'וינט-מכון ברוקדייל התבקש לסקור את תכניות המשרד בעבור האוכלוסייה האתיופית שהופעלו בשנת 2007.

ייחודו של מחקר זה בבחינה המקיפה של תחום שלם בפעילות המשרד, על כל התכניות והעשייה בו. למחקר שני מוקדים: (1) בחינת כיווני הפעולה של המשרד לאור המגמות באוכלוסייה האתיופית; (2) קיום המידע על יישום ותוצאות – בראייה אינטגרטיבית של מערכות המידע המִנהליות והמחקר על התכניות.

שלושה דוחות מציגים את ממצאי המחקר:

• דוח מסכם (דוח מספר 1): ממצאים משני הדוחות האחרים המסכמים את תכניות המשרד לאור המגמות בעדה ואת היקף המידע על ביצוען. כמו כן, הדוח מתווה קווים מנחים להמשך פיתוח המידע על התפוקות ועל תוצאות התכניות.
• מעקב אחר אינדיקטורים מרכזיים למצבה של האוכלוסייה האתיופית ברמה הארצית (דוח מספר 2): ניתוח מקיף של המגמות המסתמנות בקרב אוכלוסיית יוצאי אתיופיה בשנים האחרונות בתחומי התעסוקה, ההכנסה, הדיור, החינוך, הרווחה ואיכות החיים. לצורך הניתוח נעשה שימוש במקורות נתונים רבים, כגון סקרים ארציים של הלמ"ס ומאגרי מידע מִנהליים ארציים. ככל הניתן, נערכה השוואה בין האינדיקטורים של האוכלוסייה האתיופית לאלו של כלל האוכלוסייה היהודית בארץ.
• פירוט תכניות המשרד והמידע הקיים על אפקטיביות התכניות (דוח מספר 3): תיאור מפורט של התכניות והמידע הקיים מתוך המחקר ומערכות המידע. במסגרת סקירה זו נבחנו 26 תכניות שהמשרד לקליטת העלייה מפעיל בשמונה תחומי חיים: (א) תכניות כלליות (כמו מוקדים); (ב) בריאות; (ג) תרבות; (ד) רווחה; (ה) חינוך; (ו) השכלה גבוהה; (ז) תעסוקה ויזמות; (ח) דיור.

נמצא כי תכניות המשרד מתמקדות בבעיות המרכזיות של העדה וכי חשיבותן אף גוברת לאור המגמות בתוך העדה. בשנות התשעים נרשמה התקדמות משמעותית בתחומים כגון חינוך ותעסוקה, אך משנות האלפיים ואילך נעצרה ההתקדמות, ואף חלה נסיגה ברוב התחומים.

על סמך הסקירה, ניתן לקבוע שעומד לרשות המשרד לקליטת העלייה מידע לא מבוטל על תוצאות התכניות לאוכלוסייה האתיופית ומידע רחב יותר על היקף הפעילות ותהליכי היישום. המידע על התוצאות מבוסס בעיקר על מחקרי הערכה חיצוניים, ורק במידה מועטה על מערכות המידע המִנהליות. הדיווח מהשדה למשרד אינו ממצה דַיו את המידע הנאסף במערכות המִנהליות. כמו כן, לא נעשים מאמצים מספיקים לריכוז המידע מהאגפים השונים לטובת הנהלת המשרד לצורך תכנון וקביעת מדיניות.

הדוחות מהווים בסיס לקובעי המדיניות במשרד לקליטת העלייה לתכנון מושכל של פיתוח המידע הקיים במשרד, לטובת שיפור התכניות והקצאת המשאבים.