הזדקנות של אנשים עם פיגור שכלי המקבלים שירותי דיור ו/או תעסוקה ממשרד הרווחה: תמונת מצב וצרכים

בדומה לתהליכים שמתרחשים בכלל האוכלוסייה, גם בקרב אנשים עם פיגור שכלי עלתה תוחלת החיים באופן משמעותי בשנים האחרונות, כך שכיום, רבים מהם מגיעים לגיל זיקנה. ההזדקנות של אנשים עם פיגור מציבה בפניהם ובפני בני משפחותיהם אתגר משמעותי. הזדקנות ופטירה של ההורים גורמים לשינויים במערכת המשפחתית התומכת, ולכך יש השלכות רבות לגבי העזרה שצריך לספק לאדם עם פיגור ולבני משפחתו.

בפני מערכת השירותים עומד אתגר מרכזי לסייע לבני המשפחה בהתמודדות מורכבת זו, הן בדיור החוץ-ביתי והן בבית המשפחה. בהקשר לכך עולות מספר סוגיות: כיצד משפיע תהליך ההזדקנות על הצרכים התפקודיים, הבריאותיים והחברתיים של אוכלוסייה זו; כיצד ניתן לאפשר לאנשים להזדקן במקום עד כמה שניתן, ומהן ההשלכות של השינויים בהרכב הגיל למסגרות המטפלות באוכלוסייה זו מבחינת סוג והיקף השירותים הדרושים?

מחקר ארצי מקיף, המוצג בדוח זה, אסף מידע על אנשים עם פיגור מעל גיל 40 כדי לסייע למשרד הרווחה והשירותים החברתיים, ולארגונים המספקים שירותים, בפיתוח מענים מתאימים לאנשים אלו. המחקר בחן את המאפיינים האישיים, החברתיים והבריאותיים של מבוגרים עם פיגור המתגוררים במעונות או בדיור קהילתי חוץ-ביתי, או המתגוררים בדיור המשפחתי ומשתתפים במסגרת תעסוקתית (מע"ש), ועמד על הצרכים והמענים בשירותים בעבורם ובעבור בני משפחתם.

הדוח מציג ממצאים על מצבם הבריאותי-תפקודי של אנשים עם פיגור בקבוצות גיל שונות, על הצרכים בתחום התעסוקה והפנאי ועל צורכי בני המשפחה. בדוח נדונות ההשלכות של הממצאים לגבי פיתוח שירותים לאוכלוסייה זו, כגון:

  • התאמת היקף כוח האדם בשירותים לגידול במספר המזדקנים עם פיגור ומתן הדרכה מתאימה לכל סוגי כוח האדם.
  • בדיור החוץ-ביתי נמצאה ירידה במידת הקשר והמעורבות של בני משפחה, בעיקר עקב הזדקנות ההורים. חשוב לנסות ולמנוע את ההתרחקות המתלווה להזדקנות של בני המשפחה עצמם, באמצעות השקעה של הצוות הסוציאלי, אם בימי משפחה ואם בהסעות של המטופלים או של בני משפחתם. כמו-כן, חשוב להתאים את הסביבה הפיזית במסגרות הדיור החוץ-ביתי כדי לאפשר נגישות נוחה ולמנוע מצבי סיכון.
  • לגבי הגרים עם המשפחה, חלק משמעותי מן התומכים, ובעיקר ההורים, דיווחו על עומס הנובע מהטיפול. רבים גם דיווחו שהם מוטרדים מהטיפול העתידי, אולם, על אף זאת, לא פנו לשום גורם בעניין זה. לאור זאת, חשוב לחזק את המערך הסוציאלי המספק מידע, ייעוץ ותמיכה לבני המשפחה. במיוחד נמצא צורך לעזור לבני המשפחה בתכנון לעתיד.
  • עם הזדקנות ההורים, מקבלים האחאים תפקיד מרכזי בטיפול. יש חשש לפגיעה בתעסוקה של תומכים אלה, אשר יכולה להתבטא בהפחתת היקף משרה או בהחסרת ימי עבודה. על כן, בכל סוגי המסגרות, דרושה השקעה בתמיכה באחאים.
  • לאור תת-האבחון שנמצא בתחומי בריאות שונים יש לשקול פיתוח כלים המותאמים למאפיינים הייחודיים של אוכלוסיית אנשים מזדקנים עם פיגור. בעזרת כלים אלה ניתן יהיה לזהות ולאבחן מחלות הקשורות לגיל ולהעלות את המודעות של בעלי מקצוע לגבי הצרכים הספציפיים של האוכלוסייה. כמו-כן, נדרשת הכשרה של עתודה של אנשי מקצוע בעלי מומחיות בהזדקנות עם פיגור, במיוחד מומחים ברפואה גריאטרית ובפסיכוגריאטריה.

המחקר נערך בשיתוף עם משרד הרווחה והשירותים החברתיים, קרן שלם, וג'וינט-אשך.ממצאי המחקר מופצים במערכות שירותי הרווחה והבריאות בישראל והשלכותיהם לגבי פיתוח שירותים נדונות בפורמים שונים.

אזכור הפורסום בספרות האקדמית

Carmeli, E., & Merrick, J. (2010). Aging people with intellectual disability in Israel. International Journal on Disability and Human Development9(4), 263-268.

Finkelstein, A., Tenenbaum, A., & Bachner, Y. G. (2019). ‘I will never be old’: adults with Down syndrome and their parents talk about ageing-related challenges. Ageing & Society, 1-20.

Finkelstein, A., Bachner, Y. G., Greenberger, C., Brooks, R., & Tenenbaum, A. (2018). Correlates of burnout among professionals working with people with intellectual and developmental disabilities. Journal of Intellectual Disability Research62(10), 864-874.