שירות תומך קהילתי בחירום (עד 120): מחקר הערכה

השירות של תומך קהילתי בחירום (עד 120) הופעל לראשונה בזמן מבצע "עופרת יצוקה" כדי לסייע ליישובים בדרום, שלפי הגדרת הממשלה נמצאו באזור החירום. הרעיון הבסיסי היה ליצור תפקיד סמך-מקצועי חדש ברמת הקהילה. השירות נועד להוות רשת תמיכה לאנשים זקנים ולאנשים עם מוגבלויות הגרים בקהילה. השירות כלל קשר רצוף עם אוכלוסיות אלה להרגעה והפחתת לחצים; לזיהוי צרכים הנובעים ממצב החירום, ולתיווך והפניה למתן מענים לצרכים אלה. השירות הופעל ב-27 רשויות על-ידי משרד הרווחה בסיוע אשל ותחום מוגבלויות בג'וינט-ישראל ונתמך בידי JFNA – ארגון הפדרציות היהודיות של צפון אמריקה ובידי איחוד הארגונים הפילנתרופיים היהודיים של בוסטון.

הפעלת השירות לוותה על-ידי ועדה בין-מקצועית ובין-ארגונית של משרד הרווחה שעקבה אחר יישום התכנית במהלך תקופת החירום. עם תום תקופת החירום עלו שאלות לגבי דרך הפעלת השירות ותרומותיו בעיתות חירום, הצורך להפעיל שירות זה במצבי חירום בעתיד והצורך בהפעלת שירות זה גם במצבי שגרה. כדי לענות על שאלות אלה נערך מחקר הערכה, שבוצע על-ידי מאיירס-ג'וינט-מכון ברוקדייל בסיוע האגף לתכנון, מחקר והכשרה במשרד הרווחה. ההערכה התבצעה בחמש רשויות: באר שבע, שדרות, קריית מלאכי, מועצה אזורית שער הנגב ומועצה אזורית אשכול. ביישובים אלה נאסף מידע מ-22 אנשי המקצוע שהיו מעורבים בהפעלת השירות (מנהלים ועובדים סוציאליים במחלקות לשירותים חברתיים ועובדים סוציאליים בעמותות ובארגונים), ומעשרה תומכים שעבדו ביישובים אלה.

מהמחקר עולה כי:

  • יש הבדלים גדולים בעומס המקרים של התומך הקהילתי. היחס בין מספר מופנים לתקן נע בין 80 ל-317 איש.
  • בשלוש רשויות רוב המופנים או כמעט כולם היו מוכרים למחלקות לשירותים חברתיים, אך ברשות אחת מגיע שיעורם ל-40% בלבד מסך-כל המופנים.
  •  התומכים עסקו בעיקר  בסיוע רגשי (הכולל הרגעה, הפגת בדידות ומתן תחושה שיש מישהו שדואג ומתעניין), במתן מידע על התנהגות במצבי חירום ובסיוע במיגון. הם עסקו פחות בסיוע בצורכי קיום, כגון הבאת תרופות, תחזוקת הבית, ציוד ביתי, מזון ובעיות עם מטפלת. התומכים דיווחו על קושי לתת מענה על צרכים חומריים ואישיים שאינם קשורים למצב החירום שעלו אצל הלקוחות, כגון מחסור בציוד בסיסי בבית, בכספים ובתרופות.
  • אנשי המקצוע והתומכים ייחסו תרומות רבות לשירות הן ברמת הלקוחות והן ברמת מערכת השירותים. הם סברו כי יש להפעיל שירות זה בעתיד עם שינויים, בעיקר על-ידי היערכות מוקדמת להפעלה. לדעת כולם, השירות צריך להיות מופעל גם בתקופת שגרה. אופי השירות בעת שגרה צריך להיות דומה לזה שבמצבי חירום.

המחקר בוצע בשיתוף ובמימון האגף למחקר, תכנון והכשרה במשרד הרווחה