פיילוט מפ"ה – משפחות פוגשות הזדמנות תמצית מחקר הערכה

רקע

תוכנית מפ”ה (משפחות פוגשות הזדמנות) מתמקדת בהטמעת הפרדיגמה של “עבודה סוציאלית מודעת עוני” בשירותי הרווחה. בבסיס הפרדיגמה ההבנה שאנשים החיים בעוני נאבקים בו כל חייהם, ושעבודה אפקטיבית של עובדים סוציאליים עם אנשים אלה מחייבת צידוד במאבק והתגייסות לסייע בו.

מטרות התוכנית הן להקנות ידע תיאורטי ופרקטי של עבודה סוציאלית מודעת עוני לעובדים הסוציאליים במחלקות לשירותים חברתיים כדי לשפר את מצבן של משפחות החיות בעוני המתמודדות עם קשיים כלכליים, תעסוקתיים ומשפחתיים.

התוכנית הופעלה בשני מחזורים בין השנים 2017-2014 כפיילוט בחמש מחלקות לשירותים חברתיים בדרום הארץ. הפיילוט כלל מתן הכשרה והדרכה שוטפת לעובדות סוציאליות ולמדריכות ראשות צוותים (מדר”ציות) במחלקות, פיתוח תפקיד של עו”ס מיצוי זכויות ובחלק מן המחלקות גם סיוע של עורך דין. בכל מחלקה נבחרו כ-15 משפחות לעבודה אינטנסיבית (5-3 משפחות לכל עובדת, מלבד המשפחות שאיתן היא עובדת בדרך כלל).  בסך הכול השתתפו 135 משפחות; עקרונות העבודה הפרטנית כללו קרבה וזמינות של העובדת הסוציאלית ומעורבות ממשית שלה בהתנהלות למיצוי זכויות. כמו כן, סופק סל מענים גמיש לסיוע לכל משפחה.

מטרות המחקר

מכון מאיירס-ג’וינט-ברוקדייל מלווה את תוכנית מפ”ה במחקר מראשיתה. המחקר נועד לספק תובנות על הצלחות ואתגרים ביישום הפיילוט, כבסיס לשיפורו, ולהעריך באיזו מידה השיגה התוכנית את מטרותיה בכל אחת מן הרמות שצוינו.

שיטת המחקר

המחקר התבסס על שאלונים שמילאו העובדות הסוציאליות על אודות 66 מן המשפחות שהשתתפו בפיילוט בתחילת ההתערבות ושוב כשמונה עד שמונה עשר חודשים לאחר תחילת ההתערבות. כמו כן נערכו ראיונות וקבוצות מיקוד עם אנשי המקצוע המעורבים בתוכנית ברמה הארצית, המחוזית והמקומית, לפני תחילת הפיילוט, במהלכו ולאחר סיומו (בסך הכול השתתפו בראיונות ובקבוצות המיקוד 33 אנשי מקצוע). עוד נערכו ראיונות עם חמש נשים שהשתתפו בתוכנית.

ממצאים

  • הפעלת התוכנית על ידי המדר”ציות, אשר קיבלו הדרכה מצוות התוכנית, תרמה רבות להטמעת התפיסות שבבסיס התוכנית במחלקה. גם ההכשרה שניתנה לכל הצוות סייעה להטמעת התוכנית ואף השפיעה על עבודת העובדות הסוציאליות עם משפחות שלא השתתפו בפיילוט.
  • דווחו שינויים בדרכי העבודה עם המשפחות שבתוכנית: בעקבות התוכנית קיימו העובדות הסוציאליות מפגשים תכופים יותר עם המשפחות, כולל מפגשים בבית המשפחה וליווי פיזי בתהליכי מיצוי זכויות. אימהות משתתפות דיווחו על קשר שיפוטי פחות ומסייע יותר.
  • העובדות הסוציאליות דיווחו על הגמשת הגבולות בקשר שבינן לבין המשפחות, ועל הצלחה בפיתוח דרכי עבודה עם משפחות שקודם לכן נתפסו ככאלה שאינן משתפות פעולה עם המחלקה ועם משפחות שבהן יש חשש לשלום הילדים.
  • בעת איסוף הנתונים, עזרה מסל המענים הגמיש ניתנה ל-59% מן המשפחות וכללה סיוע כספי למטרות מגוונות, בהן ביגוד, ריהוט, מוצרי חשמל ומימון צורכי ילדים, כגון אבחונים, חוגים ופעילויות הורים-ילדים. יש לציין כי על פי מידע ממפעילי התוכנית, כחצי שנה לפני תום תקופת הסל, עמד ניצול הסל על 80%, ובאותה נקודת זמן נעשה בו שימוש לטובת 122 משפחות. כמו כן דווח כי בפועל בסיום התוכנית נוצלו כ-98.5% מן הסל.
  • שינויים במצב המשפחות: 18-8 חודשים מתחילת התוכנית דיווחו העובדות הסוציאליות על שיפור אצל המשפחות: בקשר עם המחלקה לשירותים חברתיים (42%), בתעסוקה (28%), במצב הכלכלי (23%), במוטיבציה לשינוי (22%), בדיור (21%), במיומנויות הוריות וביחסים עם הילדים (10%), ובהסדרת מסגרות לילדים ושיפור הקשר בין ההורים למסגרות (10%).
  • עקרונות “עבודה סוציאלית מודעת עוני", כפי שיושמו בתוכנית מפ”ה, התקבלו בהתלהבות ויש רצון רב להרחיב את השימוש בהם עם משפחות נוספות.

מסקנות

  • יש מקום להמשיך להפיץ את התוכנית ואת הפרדיגמה, בעיקר לאור הצלחתה בשיפור הקשר של המחלקות לשירותים חברתיים עם משפחות שעד היום התקשו לסייע להן.
  • יש לשמור בעת ההפצה הרחבה על הרכיב המרכזי המשפיע על איכות התוכנית — איכות ההדרכה והליווי הניתנים במסגרתה.
  • יש לבחון דרכים להמשך השימוש בעקרונות “עבודה הסוציאלית מודעת עוני” גם עם משפחות שלא יזכו למלוא הרכיבים, ולהטמעת התפיסות ודרכי העבודה בקרב אנשי מקצוע נוספים.
  • יש לקדם שיח על שילובה של עבודה סוציאלית מודעות עוני עם תפיסות חדשות המוטמעות במערכת הרווחה, כגון מדידת תוצאות.
  • יש צורך לפעול לשינוי המדיניות של משרדי ממשלה שונים כדי להסיר חלק מן החסמים העומדים בפני המשפחות במימוש זכויותיהן.