צרכים ושירותים לילדים ולבני נוער בגליל ובעוטף עזה – ממצאים מסקרי הורים שבוצעו במסגרת הערכת מבצע החירום של הפדרציות היהודיות של צפון אמריקה לאחר מלחמת לבנון השנייה

בקיץ 2006 התרחשה מלחמת לבנון השנייה והתעצם ירי הטילים בדרום. מספר חודשים לאחר מכן החלה פעולת שיקום בתחום הילדים והנוער מטעם הפדרציות היהודיות של צפון אמריקה, במטרה לספק מענים לצרכים שעלו ממצבי החירום. הפעולה הפיקה מעל 200 תוכניות שהופעלו באמצעות ג'וינט-אשלים, הסוכנות היהודית והקואליציה הישראלית לטראומה בתחומים: העשרה, חינוך ערכי, שיפור הישגים לימודיים ומניעת נשירה, טיפול בטראומה, תוכניות לגיל הרך ולילדים עם צרכים מיוחדים. התוכניות הופעלו בכ-60 יישובים, והשתתפו בהן עשרות אלפי ילדים, במשך כשנתיים.

הפעולה לוּותה במחקר הערכה ב-12 יישובים. ההערכה נעשתה בשני שלבים – מספר חודשים לאחר התחלת הפעולה ושנה לאחר מכן. המידע נאסף באמצעות ראיונות עם אנשי מפתח ביישובים ובבתי ספר, מהארגונים האחראיים והמפעילים ומהתורמים; ובאמצעות סקרים טלפונים עם הורים.  פורסם דוח המסכם את כלל ממצאי ההערכה (כאהן-סטרבצ'ינסקי ולוי, 2009).

הדוח הנוכחי מציג ממצאים משני הסקרים עם הורים לילדים בני 16-7. בכל שנה רואיינו כ-1,300 הורים על כ-2,370 ילדים. דוח זה עוסק בשלושה נושאים עיקריים:

  • היקפי הילדים שמקבלים שירותים: על ידי "הפעולה" ועל ידי גורמים אחרים בקהילה
  • המידה שבה הייתה הרחבה של השירותים בעקבות יישום "הפעולה": בשנה הראשונה, לעומת השירותים שהיו לפני מלחמת לבנון השנייה; ובשנה השנייה, לעומת המענים שניתנו בשנת היישום הראשונה
  • הערכת ההורים את השירותים שניתנו: שירותים שניתנו ב"פעולה" ובקהילה גם יחד

הנתונים נותחו תוך השוואה בין המגזרים היהודי לערבי, בין שני אזורי החירום (בצפון ובדרום) ובין שנות ההפעלה. מהניתוח עולה כי הופעלו תכניות עבור היקף גדול של ילדים ובני נוער, בעיקר עבור גילאי 12-6 בתחום ההעשרה. ההורים הביעו שביעות רצון גבוהה מכלל הפעילויות שניתנו. עם זאת, היקף הפעילות והסיוע לא תמיד הספיק בעיני ההורים. בתחום הלימודי הועלה צורך לסיוע נוסף לתלמידי התיכון ולתלמידי המגזר הערבי/דרוזי. בתחום הרגשי  עלה צורך להרחיב את האיתור של קשיים רגשיים בקרב הילדים, את הסיוע הרגשי הישיר לתלמידים ואת ההדרכות להורים.

ממצאים מהסקרים הוצגו בפני הגורמים האחראיים על הפעלת התוכניות ובפני התורמים, בכל שנה, והם סייעו לאתר סוגיות מרכזיות, להכיר טוב יותר את צורכי האוכלוסייה ולהתאים את המענים עבורה. נוסף לכך, ממצאי המחקר תרמו להפקת לקחים משמעותיים ליישום תוכניות חירום ושיקום בעתיד.