בסוף שנת 1998 אישרה הכנסת לגבות תשלום על ביקור אצל רופא מומחה במסגרת חוק ביטוח בריאות ממלכתי. זאת, הן כדי להבטיח לקופות החולים הכנסה נוספת והן כדי להקטין את הוצאותיהן, באמצעות הפחתת שיעור הביקורים הלא-נחוצים. ממספר מחקרים שפורסמו בחו"ל עלה כי תשלומי ההשתתפות העצמית עשויים להפחית את שיעור הביקורים אצל רופאים.
תעריפי אגרת הביקור שנקבעו היו נמוכים, לפי קריטריונים בין-לאומיים. עם זאת עלה חשש שהעומס הכספי שיוטל על מעוטי הכנסה, על חולים כרוניים ועל זקנים יהיה כבד. כן עלה החשש שהאגרה תרתיע אוכלוסיות אלה מלקבל טיפול נחוץ. לפיכך, קיבל פלח גדול מהאוכלוסייה, מקבלי קצבאות מסוימות מהמוסד לביטוח לאומי, כגון, הבטחת הכנסה וקצבת נכות, פטור מתשלום האגרה. לאחרים, נקבעה תקרה רבעונית לתשלום ונקבעו הנחות.
קביעת אגרת ביקור הייתה וממשיכה להיות אחד הנושאים השנויים במחלוקת במערכת הבריאות בעשור החולף. השאלות שעלו בעקבות הטלת אגרת הביקור היו האם היא השיגה את מטרותיה, ואם כן האם זה השפיע על מעוטי ההכנסה.
דוח זה בוחן כיצד השפיעה אגרת הביקור על משקי הבית, על הכנסות קופות החולים, על פנייה לטיפול רפואי ועל שיעור הביקור אצל רופאים. הניתוח מבוסס על ניתוח משני של מספר מקורות מידע הכוללים נתונים מנהליים של קופות חולים וסקרי מבוטחים. המחקר השתמש במודלים אקונומטריים מורכבים ונהנה משיתוף פעולה של כלכלני-בריאות בכירים מחו"ל כיועצים.
מממצאי הדוח עולה כי אגרת הביקור לא השיגה את היעד של הפחתת הביקורים אצל רופאים בקרב האוכלוסייה הכללית. מעבר לכך נמצא כי – בשונה מהצפוי – שיעור הביקורים בקרב אוכלוסיית הפטוּרים ירד לעומת השיעור בקרב אוכלוסיית החייבים בתשלום. גם נמצא כי שיעור גבוה יחסית של מעוטי הכנסה דיווחו על ויתור על ביקור אצל מומחה בגלל המחיר.
בדוח מוצג דיון לגבי הסיבות האפשריות לממצאים אלו ובהם הגובה הנמוך של אגרת הביקור והתמריץ הכלכלי שיצרה האגרה לקופות החולים להגדיל את ההיצע של רופאים מומחים באזורים מבוססים (בהם שיעור הפטורים נמוך). בנוסף לכך, ייתכן שחוסר ידע בקרב מעוטי הכנסה לגבי זכאות אוטומטית לפטור וקיום תקרה רבעונית לתשלומי השתתפות עצמית, הביאו לוויתור על ביקורים לרופאים מקצועיים.
בעקבות ממצאי הדוח יוכלו קובעי המדיניות לבחון את נושא אגרת הביקור מחדש ולחפש דרכים חדשות למימוש המדיניות בנושא זה. המחקר מומן בחלקו באמצעות מענק מהמכון הלאומי לחקר שירותי הבריאות ולמדיניות הבריאות.
אזכור הפרסום בספרות האקדמית
Shadmi, E., Balicer, R. D., Kinder, K., Abrams, C., & Weiner, J. P. (2011). Assessing socioeconomic health care utilization inequity in Israel: impact of alternative approaches to morbidity adjustment. BMC public health, 11(1), 609.
Rayan, N., Admi, H., & Shadmi, E. (2014). Transitions from hospital to community care: the role of patient–provider language concordance. Israel journal of health policy research, 3(1), 24.
Chinitz, D., & Meislin, R. (2009). Israel: Partial Health Care Reform as Laboratory of Ongoing Change. Six Countries, Six Reform Models: The Healthcare Reform: Experience of Israel, the Netherlands, New Zealand, Singapore, Switzerland and Taiwan: Healthcare Reforms" under the Radar Screen", 25.