אנשים עם בעיות נפשיות קשות בישראל: ראייה משולבת של מערכות השירותים

בשנים האחרונות גוברת ההכרה בחשיבות של שיקום נפגעי נפש בקהילה והדבר מתבטא  בגידול המשמעותי שחל בזמינות שירותי שיקום ובחקיקת חוק השיקום לנפגעי נפש בקהילה בשנת 2000. פיתוח מערכת השיקום בא גם בעקבות הניסיון לצמצם באופן משמעותי את היקף האשפוז הפסיכיאטרי. ימי אשפוז ירדו באופן דרמטי בשני העשורים האחרונים. הדבר מגדיל עוד יותר את החשיבות של מתן שירותים שיקומיים בקהילה.

 לאור ההתפתחויות האלו, הורגש הצורך להרחיב את בסיס המידע על אנשים הזקוקים לשיקום והשירותים שהם מקבלים. לכן, שירותי בריאות הנפש במשרד הבריאות ומאיירס-ג'וינט-מכון ברוקדייל יזמו ניסיון לאמוד את מספר האנשים עם בעיות נפשיות קשות המהווים את אוכלוסיית היעד הפוטנציאלית לשיקום ולבחון עד כמה אוכלוסייה זו נהנתה משירותי שיקום  ואת סוגי שירותי השיקום שהם קיבלו.

המחקר מספק בסיס נתונים אשר יכול לקדם את התכנון והפיתוח של שירותים היכולים לסייע לאנשים עם בעיות נפשיות קשות לחיות חיים עצמאיים ככל האפשר תוך שילוב בקהילה.

המחקר יצר, בפעם הראשונה בישראל, בסיס נתונים פרטני, משולב ורב-שנתי של אנשים המוכרים במערכות השונות המטפלות באוכלוסייה זו, מאפייניהם והשירותים שהם מקבלים.  הנתונים ששולבו כוללים מידע לגבי אשפוז פסיכיאטרי, קבלת קצבת נכות מהמוסד לביטוח לאומי, שיקום במערכת בריאות הנפש, שיקום במוסד לביטוח לאומי, טיפול במרפאות הממשלתיות לבריאות הנפש וטיפול במשרד הרווחה וביחידות לטיפול בהתמכרויות.  על סמך מידע זה הדוח בוחן עד כמה אנשים שמקבלים שירותים מאחת המערכות מקבלים שירותים גם ממערכות נוספות. בנוסף, הדוח סוקר את המערכות השונות המספקות שירותים לאנשים עם בעיות נפשיות קשות עם דגש על השירותים הניתנים במערכות השיקום.

שילוב הנתונים מן המערכות השונות מאפשר להגיע לתובנות חשובות לגבי היקף האנשים עם בעיות נפשיות קשות, ולגבי היקף השירותים הניתנים בישראל לאוכלוסייה זו. המחקר מראה שהיקף הכולל של האוכלוסייה בעלת בעיות נפשיות קשות הוא גדול באופן משמעותי ממספר האנשים בעלי בעיות נפשיות קשות המזוהים בכל מערכת בנפרד. ההיקף הכולל נאמד בכ-120,000 עד 160,000 איש. כמו-כן, ממצאי המחקר מצביעים על כך שרוב האנשים שזוהו כבעלי בעיות נפשיות קשות אינם מקבלים ולא קיבלו בעבר שיקום ממערכת בריאות הנפש או מהמוסד לביטוח לאומי ושיש הבדלים משמעותיים בשיעור מקבלי השיקום בין קבוצות אוכלוסייה ואזורים בארץ, שחשוב להתייחס אליהם.

הממצאים מדגישים את הצורך לפעול לבחינת הצרכים השיקומיים של אוכלוסיות שלא קיבלו עד היום שירותי שיקום ולבחון את הדרכים להתיחס אליהם.

ביצוע המחקר התאפשר הודות לשיתוף הפעולה יוצא הדופן בין כל הגורמים אשר העמידו לרשותנו את כל הנתונים וסייעו בהבנתם, וכן הודות ללשכה המרכזית לסטטיסטיקה שביצעה הצפנה של נתוני הזיהוי באופן ששמר על צנעת הפרט.

מימון המחקר התאפשר הודות למענק נדיב מקרן לזלו נ. טאובר אשר פתחה את משרדיה בישראל בשנת 2007 ושפעילותה בארץ מתמקדת בתחום בריאות הנפש בכלל  ובתחום השיקום הפסיכיאטרי בפרט.