סטיגמה, אפליה ובריאות הנפש בישראל: סטיגמה כלפי אנשים שחלו במחלה פסיכיאטרית וכלפי טיפול נפשי

הסטיגמה הקשורה במחלות פסיכיאטריות ובטיפול נפשי עלולה למנוע מאנשים לפנות לטיפול, דבר שיכול למנוע שיפור במצבם ואף להביא להידרדרות. לסטיגמה השלכות הרסניות על חייהם של אנשים שחלו במחלות פסיכיאטריות, על תפקודם, על שיקומם ועל השתלבותם בחברה.

מחקר זה הוא אחד בסדרת מחקרים שנערכו בשיתוף עם שירותי בריאות הנפש במשרד הבריאות מתוך כוונה להאיר כיוונים להתערבות להפחתת הסטיגמה, תוך בחינת היעדים, שיטות ההתערבות ותת-אוכלוסיות יעד. המחקר המוצג כאן בחן את הסטיגמה בישראל, על רכיביה הקוגניטיביים, הרגשיים וההתנהגותיים, כלפי "מחלות נפש", כלפי אנשים עם בעיות פסיכיאטריות וכלפי טיפול נפשי, בהתבסס על מדגם מייצג של כלל האוכלוסייה הבוגרת בישראל ( N=1583 ) ועל דגימה ייחודית למגזר החרדי וליישובים ערביים (בסך הכל רואיינו כ 2100 משיבים). במקביל נערך מחקר שעסק במטופלים במרפאות לבריאות הנפש ומחקר ראשוני על הורים לאנשים המתמודדים עם מחלות פסיכיאטריות . להלן ממצאים נבחרים מהמחקר בקרב כלל האוכלוסייה:

  • בציבור יש פתיחות עקרונית לפנות לטיפול נפשי, אולם מחצית מהמשיבים רואים בהתייחסות השלילית של הסביבה הצדקה לאי פנייה לטיפול. כשליש מהמשיבים אינם יודעים אם בסביבת מגוריהם יש מרפאה לבריאות הנפש.
  • אם יזדקקו לאשפוז פסיכיאטרי, אנשים יעדיפו להתאשפז במחלקה פסיכיאטרית בבית חולים כללי מאשר בבית חולים פסיכיאטרי. לעומת זאת, אם יזדקקו לטיפול אמבולטורי, נמצאה העדפה קלה למרפאה ייחודית לבריאות הנפש.
  • הציבור תופס "חולי נפש" כמאופיינים בהתנהגות חריגה או בלתי צפויה ובאלימות. תפיסת האלימות מתבטאת גם בפחד מפני "חולי נפש", ומפני אנשים עם סכיזופרניה. לעומת זאת, אנשים הסובלים מדיכאון נתפסו יותר כ"אשמים" במצבם והובעו כלפיהם יותר רגשות כעס.   
  • בבדיקת מידת הנכונות לקשרים שונים עם אנשים שחלו במחלת נפש נמצא ש-52% מהמשיבים אינם מוכנים להעסיק אדם שחלה, 35% אינם מוכנים לעבוד איתו ו-31% אינם מוכנים לקבלו כשכן. ממצאים אלו הינם ככל הנראה הערכת חסר למכשולים הניצבים בפני אנשים שחלו במחלה פסיכיאטרית המנסים להשתקם ולהשתלב בחברה.

בדוח נדונים מספר יעדים ודרכי התערבות אפשריות להפחתת הסטיגמה, ביניהן הפחתת תפיסת האלימות של החולים והפחד מפניהם; הפחתת האשמת החולים והכעס כלפיהם;  יידוע הציבור לגבי קיומן של תרופות לסכיזופרניה; ויידוע על אודות הבסיסים הכימיים לדיכאון והטיפולים הקיימים.  נדונות גם התערבויות דיפרנציאליות בקבוצות יעד שונות, בהן המגזר החרדי והערבי. כן נדונות החשיבות של הצגת תמונה רב-ממדית המדגישה שלחולים יש צדדים נורמטיביים אך אינה מתעלמת מהצדדים החולים; השלכות חיוביות ושליליות למתן מידע אודות המחלה והאטיולוגיה וסוגיות לגבי הגברת החשיפה לאנשים שחלו. בנושא פניות הציבור לטיפול נפשי, נדונה בין היתר האפשרות ליידע את הציבור על קיומן של המרפאות לבריאות הנפש ומיקומן ולצמצם את הסטיגמה שבפנייה לטיפול כמו גם האפשרות לבצע התערבות בקרב רופאי משפחה.

ממצאי המחקר הועברו לראשי שירותי בריאות הנפש במשרד הבריאות, למועצה הארצית לשיקום נכי נפש בקהילה והוצגו בפני מליאת המועצה. המחקר מומן בסיוע המכון הלאומי לחקר שירותי הבריאות ומדיניות הבריאות.