זה הזמן לפנאי — פעילות פנאי למרותקי בית בקהילה תומכת: מחקר הערכה

רקע

תוכנית ״קהילה תומכת״ מיועדת לספק לזקנים שגרים בקהילה תחושת ביטחון ולהציע להם פעילויות חברתיות ותרבותיות, בין היתר כדי לסייע להם להתמודד עם הבדידות ועם הצורך בתעסוקה משמעותית. כיום, כרבע מן החברים בתוכנית ״קהילה תומכת״ הם בני 85 ,+וכחמישית מרותקים לביתם, ולכן הם מתקשים להשתתף בפעילויות החברתיות בקהילה ואינם ממצים את זכותם ליהנות משירותים אלה. לפיכך, הומלץ להפעיל שירותים משלימים עבור מרותקי הבית, אשר ישפרו את נגישותם לפעילויות חברתיות. נוסף לכך, בתוכנית החומש התשיעית של ג'וינט ישראל-אשל נבחר נושא הבדידות להיות אחד מתחומי הפעולה החדשים שבהם יתמקד הארגון, וזקנים המרותקים לביתם הוגדרו קבוצת יעד ייחודית ומועדפת לפיתוח תכניות.

בסוף שנת 2013 גיבשו משרד העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים וג'וינט ישראל-אשל תוכנית פיילוט לפעילות חברתית עבור מרותקי בית בקהילות תומכות. ההתערבות שהוצעה הייתה הנגשה של הפעילות החברתית על ידי קיומה בביתם, באמצעות מתנדבים. מכון מאיירס-ג׳וינט ברוקדייל נתבקש ללוות את הפיילוט במחקר הערכה.

מטרה

בחינת תהליך היישום של התוכנית ותרומתה למשתתפים בה, תוך התמקדות בתחושת הבדידות, במעורבות החברתית וברווחה הנפשית, והתייחסות לנקודת מבטם ולשביעות רצונם של מרותקי הבית, המתנדבים והצוות של הקהילה התומכת.

שיטה

ניתוח טופסי אינטייק של 142 ממשתתפי התוכנית וראיונות עם 71 מהם כחצי שנה לאחר הצטרפותם לתוכנית, לבדיקת שביעות הרצון שלהם מן התוכנית ותרומתה עבורם. כמו כן, רואיינו מתנדבים ומובילי התוכנית ברמה הארצית והמקומית וכן חברי הצוות בקהילות התומכות שהשתתפו בתוכנית.

ממצאים

  • מספר הצמדים (מתנדב ומרותק בית( שפעלו במקביל (ברגע נתון) היה 15-20 בממוצע ביישוב.
  • בהתאם להעדפות של רוב מרותקי הבית, ברוב המקרים, המפגשים בין המתנדב לבין מרותק הבית נשאו אופי של מפגש חברתי, יותר מאשר מפגש שבו עוסקים בפעילות פנאי שממוקדת בעשייה.
  • שביעות הרצון מן התוכנית הייתה גבוהה מאוד בקרב מרותקי הבית, המתנדבים וצוותי הקהילות התומכות
  • כשני שלישים ממרותקי הבית דיווחו שהתוכנית סייעה להם לשפר את מצב הרוח ולהפחית את תחושת הבדידות. כשליש דיווחו על שיפור בהשתתפות בפעילות חברתית/פנאי, בקשר עם קהילה תומכת, בתפקוד היום-יומי ובתחושת הבריאות הכללית. עם זאת, בדיווח העקיף של מדדי התוצאה, לפני ההצטרפות לתוכנית ואחריה, לא נמצא שיפור בממוצעי תחושת הבדידות, ברווחה הנפשית, בשביעות הרצון מן החיים ובשביעות הרצון מבילוי הזמן.

סיכום

הישענות על תשתיות קיימות בקהילה לצורך איתור וגיוס משתתפים תורם לחיסכון במשאבים ולהתייעלות של התוכנית, אך שיתוף הפעולה בין הרכזת לבין הצוות של הקהילה התומכת הוא חיוני להצלחתה. אין מניעה לשלב בתוכנית אנשים עם התדרדרות קוגניטיבית, ובלבד שתינתן למתנדבים הכשרה הולמת.

ייתכן כי לצורך הגדלת התרומה של התוכנית יש להגדיל את תדירות המפגשים או להעשיר אותם בתכנים ובפעילויות שהזקן יוכל לעסוק בהם גם מחוץ לשעות המפגש. נוסף לכך, כדאי לעודד אנשים להשתתף בפעילות חברתית מחוץ לבית ולפתח מענים נוספים עבור אנשים החווים בדידות לאורך זמן רב ו/או השרויים בדיכאון, כך שתוכנית זו תחבור לתכניות ולהתערבויות נוספות שיתנו מענה לתחושת הבדידות ושיספקו למרותקי הבית מעטפת של פעילות פנאי, חברה, ביטחון ותחושת שייכות לקהילה.

הצעה לציטוט בעברית:
לרון, מ. (2018). זה הזמן לפנאי — פעילות פנאי למרותקי בית בקהילה תומכת: מחקר הערכה. דמ-18-777. מכון מאיירס-ג'וינט-ברוקדייל.