בשני העשורים האחרונים מתמודדת מערכת שירותי הרווחה בישראל עם השאלה כיצד לספק שירותים אפקטיביים יותר לילדים בסיכון ולמשפחותיהם, תוך שימוש יעיל במשאביה המוגבלים. בפרק זמן זה, רשמה מערכת הרווחה הישגים ניכרים במגוון תחומים, וזאת לצד התמודדות עם חסמים וקשיים, שחלקם מצויים גם היום.
מרכז אנגלברג לילדים ולנוער במכון ברוקדייל ליווה את ההתפתחויות במערכת הרווחה באמצעות מחקרים הנוגעים למגוון היבטים בטיפול בילדים בסיכון, בשירותים שתחת אחריות האגף לשירותים אישיים וחברתיים. מטרת מחקרים אלה הייתה לספק לנותני השירותים מידע שיטתי ועדכני, שיהווה בסיס להבנה של צורכי הילדים ומשפחותיהם, ושל הדרכים שמערכת השירותים יכולה לפעול בהן כדי להעניק מענים הולמים ואפקטיביים לצרכים אלה. ממצאי המחקרים זיהו את הקשיים שמערכת השירותים התמודדה עמם ותמכו בפיתוח יוזמות חדשות של מדיניות לאומית, ובפיתוח מודלים חדשים להספקת שירותים.
דוח ייחודי זה מציג ניתוח אינטגרטיבי של 23 מחקרים שביצעו חוקרי מכון ברוקדייל, מאז שנת 1997. הדוח מציג את הישגי המערכת בשני העשורים האחרונים, ואת הקשיים המרכזיים העומדים בפניה היום. מתוך כך, הסקירה מאפשרת ללמוד על תפקיד המחקר בהתפתחויות שחלו במערכת השירותים.
הישגים מרכזיים שנסקרים בדוח כוללים:
-
שיפור במערך הגנת הילד: שיפור הטיפול בדיווחים לעו"ס לחוק הנוער וחלוקת העבודה בינם לבין עו"ס המשפחה
-
שיפור בתהליכי קבלת ההחלטות ובתכנון ההתערבות לילדים ולמשפחות בוועדות תכנון טיפול והערכה
-
שיפור בשיתוף ההורים בתכנון תכנית ההתערבות
-
אימוץ תהליכים מבוססי מידע של תכנון שירותים והקצאת משאבים ברמה המקומית
-
חיזוק מערכת השירותים בקהילה לילדים ולמשפחותיהם, הרחבתה וגיוונה
קשיים מרכזיים שנסקרים בדוח כוללים:
-
פערים בין היקף הצרכים והיקף המענים וקושי במימון פעולות נלוות לשם ייעול ההתערבות והרחבתה
-
קושי בשיתוף ילדים בתהליכי קבלת החלטות הנוגעות לחייהם
-
הורים שאינם צורכים שירותים
-
קשיים בהשגת שיתוף פעולה בין מענים הניתנים במקביל, ובהבטחת רצף טיפול במעבר משירות לשירות
-
קושי ביישום מדיניות 'הבית הקבוע' שעיקרה מניעת שהייה לאורך זמן בסידור חוץ-ביתי ללא עבודה אינטנסיבית עם ההורים כהכנה לאיחוד מחדש, או בדיקת חלופת האימוץ (כשמדובר בילדים בגיל הרך)
ממצאי הניתוח האינטגרטיבי המיוחד מיועדים לקדם את השיח הציבורי ואת הדיון המקצועי במשרד הרווחה ובקרב גורמים נוספים המופקדים על הטיפול בילדים בסיכון, לצורך המשך גיבוש מדיניות ודרכי פעולה מיטביות.
מחקר זה התאפשר הודות לתרומתה המיוחדת של ננסי הקרמן מבולטימור, ארה"ב.