סטודנטים ערבים כשלוש שנים לאחר תחילת לימודיהם – סיועה של "התוכנית להרחבת הנגישות להשכלה גבוהה"

רקע

זהו דוח המחקר החמישי בסדרת מחקרי הערכה על אודות התוכנית “הרחבת נגישות ההשכלה הגבוהה לערבים, דרוזים וצ’רקסים בישראל.” התוכנית פותחה על ידי המועצה להשכלה גבוהה – הוועדה לתכנון ותקצוב, והיא חלק מהתוכניות הרב-שנתיות שלה משנת 2012/13. הרכיבים העיקריים של התוכנית הם תמיכה לימודית ואישית בלומדים במכינות קדם-אקדמיות; “צעד לפני כולם” (הכנה למתקבלים לתואר ראשון); קליטה באקדמיה (סיוע לימודי, אישי וחברתי, בעיקר לסטודנטים בשנה א'); מרכזי קריירה; ומלגות.

מטרות המחקר

למחקר כמה מטרות עיקריות:

  1. בחינת מאפייני הלמידה של הסטודנטים הערבים
  2. למידת היקף השימוש בסוגי הסיוע שתוכנית הנגישות מציעה
  3. הערכת התרומה הנתפסת של רכיבי תוכנית הנגישות על ידי משתתפיה.

שיטה

סקר טלפוני בקרב מדגם מייצג של 1,047 סטודנטים ערבים שביקשו מלגת אירתקא (מלגה לתלמידי תואר ראשון) בשנת הלימודים 2014/15 (תשע”ה).  השיבו עליו 825 סטודנטים (79%). הסקר בוצע בשנת 2018, כשלוש שנים לאחר שהסטודנטים החלו את לימודיהם לתואר הראשון.

ממצאים

  • 89% מהסטודנטים החלו ללמוד באקדמיה שנה או יותר לאחר סיום התיכון.
  • לפי הערכת הסטודנטים, מכלול סוגי הסיוע שהשתתפו בהם ענה על צורכיהם במידה בינונית (ברמה 5.2 בממוצע, בסולם 0-10. הסיוע הכלכלי הוא הסיוע שעזר ביותר (צוין על ידי 52% מהמשיבים). במידה פחותה סייעו גם תגבור לימודי (18%). פעילות חברתית-תרבותית (11%) וייעוץ בשנה ג’ מהיועץ/רכז לסטודנטים ערבים (7%).
  • סוגי הסיוע העיקריים שהסטודנטים ציינו שיכלו לסייע להם אך הם לא השתתפו בהם או השתתפו בהם במידה לא מספקת הם סיוע כלכלי (צוין על ידי 31% מהמשיבים), ייעוץ (22%) ותגבור לימודי (17%).
  • מקרב הלומדים לתואר ראשון הנמשך שלוש שנים (לעומת הלומדים לתואר ראשון הנמשך ארבע שנים,) כמחצית (54%) סיימו את התואר בזמן התקני (שלוש שנים).
  • נמצא קשר חיובי בין מספר גדול של סטודנטים ערבים במוסד ובין סיום התואר בזמן תקני, וקשר שלילי בין מספר גדול של סטודנטים ערבים במוסד ובין השתתפות בסוגי הסיוע של תוכנית הנגישות.
  • 6% מהמשיבים על הסקר הפסיקו ללמוד, 60% מהם בשנה ב'. רוב המפסיקים חזרו ללמוד או רוצים לחזור ללמוד.

כיוונים מוצעים לפיתוח תוכנית הנגישות

  1. הכנה לאקדמיה: עבור הסטודנטים הרבים שהחלו ללמוד רק כעבור שנה ויותר מסיום התיכון, כדאי לראות בפרק הזמן שמייד לאחר התיכון תקופה חשובה של התבגרות, תקופה שאפשר להתכונן בה להשתלבות באקדמיה ולבחירה מושכלת של תחום לימודים ומוסד לימודים.
  2. מתן סיוע מותאם ואיכותי: לנוכח הדיווח של הסטודנטים על צרכים לא מסופקים, למרות קיומם של סוגי סיוע מגוונים, חשוב מאוד לשים דגש גם על ניטור שוטף של מצב הסטודנטים, עזרה במיצוי ההשתתפות בסיוע הקיים, בחינת התאמת היקף הסיוע והצעת סיוע מקצועי ומותאם לצרכים.
  3. העלאת שיעור המסיימים את התואר בזמן תקני: תוכנית הנגישות ממוקדת בקליטה באקדמיה. כדי להעלות את שיעור המסיימים בזמן תקני, יש לבחון מתן סיוע ממוקד גם לקראת סיום התואר.
  4. התמקדות במפסיקים ללמוד: אף ששיעור המפסיקים ללמוד אינו גבוה, חשוב שלא לוותר עליהם, כיוון שרובם חוזרים ללמוד או רוצים בכך ויש דרכים לסייע להם לעשות זאת. בנוסף, יש לבחון מחדש את מבנה התמריצים הארגוני-תקציבי הקיים, הנותן משקל למפסיקים ללמוד בין שנה א’ לשנה ב', ולא למפסיקים ללמוד בין שנה ב’ לשנה ג'. יש לבחון אם המבנה הנוכחי הוא בין הגורמים לנשירה בקרב הסטודנטים דווקא בשנה ב’ (ולא בשנה א') ומה הן ההשלכות של מצב זה מבחינת הסטודנטים והמוסדות.