בין שני עולמות: זקנים יוצאי ኢትיופיה – צרכים, חוזקות ואתגרים

רקע

בסוף 2021 חיו בישראל כ-10,650 זקנים יוצאי אתיופיה בני 65+ שהיוו 0.9% מכלל הזקנים בישראל ו-6.5% מכלל האוכלוסייה של יוצאי אתיופיה בארץ, שמנתה בשנה זו כ-160,000 נפש. עוד כ-8,850 יוצאי אתיופיה היו בני 64-55. אף שמרבית הזקנים יוצאי אתיופיה חיים בישראל 30 שנה ויותר, הם עדיין מתקשים להשתלב באוכלוסייה הוותיקה ומתקשים לצרוך שירותי בריאות, רווחה ופנאי הניתנים לכלל הזקנים. כדי להבין את צורכיהם של זקנים יוצאי אתיופיה ולפתח שירותים המותאמים להם פנו נציגי משרד העלייה והקליטה, המשרד לשוויון חברתי וג'וינט-אשל אל מכון מאיירס-ג'וינט-ברוקדייל בבקשה לערוך מחקר הערכת צרכים של זקנים יוצאי אתיופיה.

מטרות

1. לאפיין את מצבם של זקנים יוצאי אתיופיה במגוון היבטים בחייהם (בריאות ותפקוד, בדידות ומשמעות, דיור ותעסוקה)
2. לאפיין ולמפות שימוש בשירותים ולזהות חסמים לשימוש בשירותים וצרכים לא מסופקים
3. לבחון פתרונות אפשריים לחסמים ולצרכים הלא מסופקים

שיטות

ניתוח כמותי של נתונים מנהליים של משרד הרווחה והביטחון החברתי אשר כלל מיפוי שירותים לזקנים יוצאי אתיופיה, וניתוח איכותני אשר התבסס על שלושה מקורות מידע: (1) עשר קבוצות מיקוד עם אנשי מקצוע (סך הכול 70 משתתפים); (2) אחד עשר ראיונות עומק עם אנשי מקצוע; (3) שתי קבוצות מיקוד עם זקנים יוצאי אתיופיה בני 65+ (סך הכול 35 משתתפים).

ממצאים עיקריים

במחקר זוהו שלוש תמות עיקריות ותמה חוצה אשר מתארות את מאפייני הזקנים יוצאי אתיופיה בהקשר של שימוש בשירותים, את צורכיהם הלא מסופקים ואת השתלבותם בחברה בישראל: (1) הזדקנות במעבר תרבותי: יחסי הגומלין בין זיקנה לעלייה: תהליך ההזדקנות של יוצאי אתיופיה מלווה בקשיים לצרוך שירותים בשל מחסומי שפה ותרבות ובשל חוסר נגישות של מערכות הבריאות והרווחה; (2) בין מסורתיות למודרניות: במעבר מחברה כפרית קולקטיביסטית לחברה עירונית מערבית חל שבר במבנים החברתיים שמאפיינים חברה קולקטיביסטית. המבנים החברתיים שהיו באתיופיה של משפחה/חמולה/קהילה מתערערים בישראל. מאחר שהזהות של זקנים יוצאי אתיופיה נובעת מן המבנים החברתיים, הם חשים חוסר שייכות וחוסר התמצאות בשירותים. כמו כן מצד אחד לקהילה יש חוזקות המתבטאות במסורת של אורח חיים בריא (כגון תזונה בריאה ופעילות גופנית) וידע מסורתי רחב בתחום הבריאות, אך מן הצד האחר הזקנים סובלים מבעיות בריאות שלא היו באתיופיה (כגון סוכרת ויתר לחץ דם) ואינם נענים לרפואה קונבנציונלית, כולל רתיעה מאבחונים של בעיות בריאות ומחלות ומטיפולים של רפואה מערבית; (3) בין הכלה ושילוב ובין בידול ונפרדות: תמה זו מבטאת רצף של גישות לפיתוח שירותים לזקנים יוצאי אתיופיה על רקע הדילמה הבסיסית הקשורה במעבר תרבותי: בין פיתוח שירותים נבדלים המשמרים את המסורת ובין שילוב בשירותים קיימים; (4) תמה חוצה: בין אמון לאי-אמון במערכת השירותים ובחברה הקולטת: לאחר חוויות שליליות עם נותני שירותים, התפתחו בקרב חלק מן הזקנים יוצאי אתיופיה תפיסה שלילית כלפי המערכת כולה וקושי לתת אמון. נוסף על כך תפיסות מסורתיות מקשות על הקהילה לתת אמון בגורמים מחוץ לקהילה. מציאות זו מביאה להימנעות מקבלת שירותים ולפיתוח תלות בבני משפחה לקבלת שירותים.

המלצות

הממצאים מעידים על צורך בהנגשה שפתית ותרבותית של שירותי בריאות, רווחה ופנאי. מומלץ להשתמש בפרקטיקות רגישות תרבות כדי ליצור אמון בין הזקנים יוצאי אתיופיה למערכות השירותים, כולל מינוף המאפיינים הייחודיים של הקהילה על ידי הנכחת הנכסים החברתיים והתרבותיים שלה. כמו כן חשוב להכיר בתפקידם של בני המשפחה ולספק להם הדרכה ותמיכה.