שינויים במבנה המשפחה: מגמות, סוגיות והשפעות על עבודת מערכת הרווחה

רקע

בעשורים האחרונים עבר מבנה המשפחה בישראל ובמדינות מפותחות בעולם שינויים מרחיקי לכת. מושג המשפחה הפך אמורפי יותר וגבולותיו הגאוגרפיים, הפיזיים, החוקיים, הכלכליים והביולוגיים התערערו. שינויים בחברה המודרנית הביאו להופעת סוגים "פוסט-מודרניים" של משפחות. גבולות המשפחה נעשו דינמיים אף יותר במשך הזמן, והמושג "משפחה" אינו מתאר עוד בהכרח יחידה רציפה ומוגדרת לאורך תקופת חיים שלמה. לשינויים אלה עשויות להיות השפעות שונות על פעילות מערכת הרווחה. עבודה זו הוזמנה על ידי האגף הבכיר למחקר, תכנון והכשרה (מתו"ה) במשרד הרווחה והביטחון החברתי כדי שתשמש תשתית לשיח המקצועי על ההתאמות הנדרשות לנוכח מגמות השינוי.

מטרה

מטרת העל של העבודה היא לבחון מהן מגמות השינוי במבנה המשפחה בישראל בעשורים האחרונים לעומת במדינות מפותחות בעולם, ומהן ההשפעות האפשריות של שינויים אלה על פעילות מערכת הרווחה.

שיטה

בחינת מגמות השינוי במבנה המשפחה בישראל נעשתה באמצעות ניתוח מידע מן הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה (למ"ס) (השנתון הסטטיסטי לישראל; סקר כוח אדם); מרשות האוכלוסין וההגירה (מרשם האוכלוסין); מן המוסד לביטוח לאומי (דוח ממדי העוני והפערים החברתיים); וממחקרים שנערכו בישראל. נוסף על כך, נערכו עיבודים מיוחדים לנתונים מן הסקר החברתי ומקובצי סקר הוצאות משקי בית של הלמ"ס. לצורך השוואה עם מגמות השינוי במבנה המשפחה במדינות מפותחות בעולם נאסף מידע בעיקר מפרסומים של ארגון OECD.

בחינת הסוגיות הנובעות מן השינויים במבנה המשפחה בישראל והשפעותיהן האפשריות על פעילות מערכת הרווחה מבוססת על סקירה בין לאומית של מאמרים אקדמיים ופרסומים גלויים באתרי אינטרנט כגון דוחות מחקר ומידע על תוכניות (ספרות אפורה) ומסמכי מדיניות מישראל.

ממצאים

מבנה המשפחה בישראל יציב הרבה יותר ממבנה המשפחה במדינות מפותחות אחרות, אך גם בישראל ניכרות בעשורים האחרונים מגמות של שינוי במאפייני המשפחה ובמבנה שלה: עלייה בגיל הנישואים ובגיל הלידה הראשונה; עלייה בשיעור הפריון הכולל; ירידה ביציבות מוסד הנישואין; עלייה בשיעור הגירושין; עלייה בשכיחותן של משפחות בדגמים חדשים ושונים מדגם המשפחה המסורתי; עלייה במספר הילדים שנולדו להורים שאינם נשואים; ירידה בגודל משקי הבית (בעיקר עקב גידול באוכלוסיית הזקנים); עלייה בשכיחות משקי הבית שאינם משפחתיים או ללא ילדים; ירידה בשיעור משקי הבית שבהם חיים יחד משפחה אחת ואנשים אחרים שאינם בני משפחה, או שתי משפחות ויותר; עלייה בשיעור המשפחות שיש להן ילדים עם מוגבלות; ושיעור גבוה יותר של ילדים עם מוגבלות באוכלוסייה הערבית. מן הממצאים עולה כי באוכלוסייה הערבית ובאוכלוסייה החרדית יש שיעור גבוה יותר של משפחות במבנה המסורתי, אולם גם בהן ניכרת מגמה של שינוי במבנה המשפחה.