רקע
תוכנית 'חנוך לנער' פועלת משנת 2016 בפיקוח אגף א׳ לחינוך ילדים ונוער בסיכון במשרד החינוך, ומטרתה למנוע נשירה סמויה וגלויה מישיבות קטנות לנערים חרדים ולשפר את מצבם הלימודי, הרגשי והחברתי. במסגרת התוכנית התלמידים מקבלים ליווי מחונך אישי; כל חונך מלווה ארבעה תלמידים באופן פרטני או קבוצתי, ומקבל הנחיה שוטפת מאיש קשר בישיבה – לרוב המשגיח (איש צוות בכיר האחראי האחראי לפן החינוכי, הרגשי והרוחני של התלמידים). עבודת החונכים מלווה בפיקוח ובליווי מקצועי של רכזים מטעם התוכנית. אגף א׳ לחינוך ילדים ונוער בסיכון במשרד החינוך פנה למכון מאיירס-ג׳וינט-ברוקדייל לצורך ביצוע מחקר הערכה של התוכנית.
מטרת המחקר
מטרת המחקר הייתה לבחון את אופן יישום תוכנית 'חנוך לנער', ולהתמקד בהבנת מנגנוני הפעולה של התוכנית, בחוויות התלמידים המשתתפים בה ובאתגרים העולים ביישומה. נוסף על כך המחקר בחן את תפיסת הצלחתה של התוכנית בהשגת מטרותיה מנקודות המבט של הגורמים המעורבים בה ‒ תלמידים, הורים, חונכים וצוותי הישיבות ‒ והציע דרכי פעולה להגדלת מועילותה. במסגרת זו מוצגת תמונה של צורכי התלמידים המופנים לתוכנית ושל גורמים העשויים להשפיע על אופן פעולתה ועל הצלחתה הנתפסת.
להערכה מגבלות מתודולוגיות, ובראשן העובדה שהמחקר אינו כולל קבוצת השוואה, ולכן אינו מאפשר הסקה סיבתית בדבר השפעת ההשתתפות בתוכנית על מצב החניכים. נוסף על כך המחקר אינו כולל מדידה חוזרת לאורך זמן, והוא מתבסס ברובו על מקורות מידע סובייקטיביים. עם זאת, הממצאים מספקים תמונה רחבה של אופן יישום התוכנית ושל תרומתה הנתפסת, ומציעים תובנות יישומיות לפיתוחה.
שיטה
המחקר התבסס על שילוב של שיטות איכותניות וכמותיות, וכלל ראיונות עומק עם חונכים, חניכים, הורים, אנשי צוות בישיבות ורכזי התוכנית, וכן ניתוח נתונים מנהליים של התוכנית וסקרים שבוצעו בקרב משגיחים בישיבות שמשתתפות בתוכנית (n = 89) ובקרב חונכים (130n = ).
ממצאים מרכזיים
החניכים בתוכנית: על פי ממצאי סקר המשגיחים, רוב החניכים שהופנו לתוכנית התמודדו עם קשיים לימודיים ורגשיים ועם מוטיבציה נמוכה ללימודים, וחלקם גם עם קשיים משפחתיים או התנהגויות סיכון.
החונכים בתוכנית: החונכים הם אברכים, רובם בני 30‒45, ויש להם ניסיון רב בעבודה עם בני נוער או צעירים. החונכים זוכים להערכה רבה מאנשי הצוות, מן ההורים ומן החניכים. עם זאת, החונכים הצביעו על צורך בהכשרה רחבה יותר, בעיקר בנושא התמודדות עם קשיים רגשיים וחברתיים.
קשרי העבודה בין החונכים, אנשי הצוות בישיבות והרכזים: אף שדווח על יחסי עבודה טובים בין החונכים, אנשי הצוות והרכזים, חלק מן החונכים ציינו צורך בשיפור זרימת המידע מצד אנשי הצוות ובתמיכה מקצועית רחבה יותר מצד רכזי התוכנית. נוסף על כך עלה פער בין הציפיות של חלק מן הישיבות לקבלת דיווחים שוטפים מן החונך ובין עמדת התוכנית בדבר חשיבות הדיסקרטיות לביסוס אמון בין החונך לחניך.
אופי המענה בחונכות: כמעט כל התלמידים מקבלים מן החונך סיוע לימודי, ורובם מקבלים מענה גם בהיבטים נוספים, בפרט תמיכה רגשית וסיוע בהתמודדות עם קשיים חברתיים. המענה משלב למידה עם קשר משמעותי, תמיכה והעצמה, ועולה בקנה אחד עם עקרונות של פדגוגיה טיפולית. בישיבות רבות, מפגשי החונכות מוקדשים ללימוד, ואילו הסיוע בהיבטים נוספים מתבצע בזמנו החופשי של החונך. תופעה זו עלולה לפגוע ברכיב הלא-לימודי של החונכות.
תחושות החניכים כלפי החונכות: החניכים שרואיינו מצפים למפגשים עם החונך ומרוצים מן המענה שהם מקבלים בחונכות, ובפרט מן הסיוע הלימודי. עם זאת, הם הביעו צורך בשעות מפגש נוספות עם החונך, בייחוד מפגשים פרטניים שיעסקו בנושאים שאינם קשורים ללימוד. חלק מן החניכים לא יודעו מראש על כך שהם מקבלים חונכות, ותחושותיהם בנוגע לכך היו מגוונות.
מעורבות ההורים בתוכנית: מן הממצאים עולה שחלק מן ההורים אינם מעורבים מעורבות משמעותית בהיבטים הקשורים לחונכות, וחלקם אף אינם מודעים לכך שילדיהם מקבלים חונכות. יחד עם זאת, חונכים שמקיימים קשר עם ההורים העידו שהוא מסייע רבות להצלחת החונכות.
שביעות רצון והיבטים לשיפור: כל הגורמים המעורבים במתן החונכות או בקבלתה הביעו שביעות רצון מהתנהלות התוכנית ומתרומתה לחניכים. עם זאת, אנשי צוות בישיבות קראו לשיפור במספר התקנים לחונכים בישיבה ובמספר השעות שיוקצו לכל חונך, והביעו צורך בשילוב החונכות במענים נוספים בתחום האבחון והטיפול. החונכים הביעו צורך בהגדלת היקף השעות המוקצות להם ו/או בהעלאת שכרם ובשיפור המענה המקצועי השוטף מטעם הנהלת התוכנית והרכזים.
הערכת השיפור במצב החניכים: המשגיחים העריכו כי מצב רוחם של 86% מן החניכים השתפר במידה ניכרת מאז תחילת החונכות, ומצבם של 70% ויותר מן החניכים השתפר במידה ניכרת ביתר התחומים שנבדקו: הבנת חומרי הלימוד, השתלבות חברתית, התנהגות ומוטיבציה בלימודים.
מאפיינים הקשורים להערכת השיפור במצב החניך: ההערכה כי חל שיפור במצב החניך גבוהה יותר כאשר המשגיח מקפיד למסור לחונכים מידע על החניכים, כאשר המשגיח נוהג להתייעץ עם הרכז או עם הנהלת התוכנית, וכאשר הורי החניך נוהגים לפנות אל המשגיח ו/או אל החונך ולהתייעץ עימם.
אתגרים מרכזיים: הממצאים מצביעים על אתגרים ביישום תוכנית 'חנוך לנער' הנוגעים לפער בין צורכי התלמידים ובין המשאבים העומדים לרשות התוכנית, להגדרת תפקיד החונך וגבולותיו בתוך הישיבות, ולאיזון בין מענה לימודי למענה רגשי-חברתי. לצד זאת, עולים אתגרים הקשורים למעורבות הורים ולמתן מענה לקשיים מורכבים הדורשים אבחון או טיפול מקצועי, מלבד מסגרת החונכות.
המלצות
המלצות המחקר מתמקדות בחיזוק ההכשרה והליווי המקצועי של החונכים ובהסדרה ברורה יותר של עבודת החונכות, לרבות הגדרת סמכויות ומחויבויות החונך, הישיבה והרכז. המלצות נוספות עוסקות בשיפור ממשקי העבודה בין הגורמים המעורבים בתוכנית ובחיזוק מעורבות ההורים בתהליך החונכות. לצד זאת, מומלץ לפתח מנגנוני מדידה שיטתיים ולעבות את הקשר בין התוכנית למענים משלימים בתחום הייעוץ, האבחון והטיפול.
הצעה לציטוט (APA):
פלק, א', לוי-זוהר, א', שטרן-קטרי, ר', ריבקין, ד', יצחקי-בראון, י' וקורפלד, א' (2024). תוכנית 'חנוך לנער' למניעת נשירה מן הישיבות הקטנות: מחקר הערכה. דמ-24-081. מכון מאיירס-ג'וינט-ברוקדייל.
Falk, A., Levy-Zohar, A., Stern-Katri, R., Rivkin, D., Itzhaki-Braun, Y., & Kornfeld, E. (2024). “Chanoch LaNa’ar” Program for Preventing Dropout from Haredi Yeshiva High Schools: An Evaluation Study. RR-081-24. Myers-JDC-Brookdale Institute.