המחלקות לשירותים חברתיים ברשויות המקומיות, המופקדות על טיפול בילדים ובמשפחות במצבי סיכון ומצוקה, פועלות בתנאים של צרכים מרובים, משאבים מוגבלים ומחסור במידע על צורכי הלקוחות ועל הדרכים הטובות ביותר לענות עליהם. בנוסף, היעדר גמישות בשימוש במשאבים והיעדר תשתיות ומנגנונים היכולים להוות בסיס לתכנון ולקבלת החלטות, מובילים לשימוש לא מיטבי במשאבים הקיימים.
ניסוי "קהילה 2000", או בשמו הפורמאלי "שדרוג ועדות ההחלטה ככלי לתכנון שירותים בקהילה ולמציאת חלופות התערבות לילדים ולהוריהם", הוא ניסוי שהוביל השירות לילד ולנוער במשרד הרווחה והשירותים החברתיים, בשותפות עם ג'וינט ישראל-אשלים ומכון מאיירס-ג'וינט-ברוקדייל. מטרת הניסוי הייתה לצמצם את היקף הסיכון לילדים בקהילות שבהן הוא הופעל, באמצעות ניצול טוב יותר של המשאבים העומדים לרשות המחלקות לשירותים חברתיים והקהילה. הניסוי נועד ליצור מערך שירותים המאפשר:
-
מתן שירות למספר גדול יותר של ילדים בסיכון והוריהם
-
מתן שירותים מותאמים יותר לצורכי הילדים וההורים והעדפותיהם
-
מתן שירותים המבוססים על עקרונות מקצועיים ודרכי התערבות איכותיים
הניסוי, שנערך ב-11 מחלקות לשירותים חברתיים, כלל את המרכיבים הבאים:
-
מתן גמישות תקציבית למחלקות לשירותים חברתיים בהקצאת משאבי השירות לילד ולנוער, כולל אפשרות להמרת תקציבים המיועדים לסידור ילדים במסגרות חוץ ביתיות (מכסות חוץ ביתיות) לתקציבים לפיתוח שירותים בקהילה (אפשרות שלא הייתה קיימת קודם לכן)
-
ביצוע תהליך שיטתי של תכנון מענים במחלקות לשירותים חברתיים, המבוסס על מיפוי של צורכי אוכלוסיית היעד
-
שיפור עבודת ועדות ההחלטה (בשמן החדש – ועדות תכנון טיפול והערכה) הבונות תכניות טיפול לילדים בסיכון ולהוריהם.
צוות מכון מאיירס-ג'וינט-ברוקדייל ליווה את הניסוי באופן שוטף הן בשלב פיתוחו והן במהלך הפעלתו. הניסוי החל לפעול בשנת 2003 ונמשך כשלוש שנים. מחקר ההערכה ליווה את הניסוי מתחילתו ועד שלוש שנים לאחר סיומו. להלן מהממצאים העיקריים של המחקר:
-
הניסוי הוכיח שמחלקות לשירותים חברתיים מסוגלות להשתמש במשאבים בצורה גמישה, ולהרחיב באופן ניכר את מערך המענים בקהילה, באמצעות ביצוע תהליך תכנון הלוקח בחשבון את מגוון הצרכים של הילדים והמשפחות ואת המגבלות התקציביות. תהליכים אלו הובילו להגדלת היקף המענים הניתנים לילדים, והגדילו מאד את היקף המענים הניתנים להורים.
-
שאף על פי שמרב המשאבים בהם נעשה שימוש היו כספים ששימשו קודם לכן לטיפול חוץ ביתי (המיועד בעיקר לבני נוער), מרבית המשאבים בתכניות החדשות הושקעו בילדים בגיל הרך ובגיל בית הספר היסודי ובהוריהם.
-
גם לאחר הניסוי, עדיין קיימים פערים ניכרים בין הצרכים למענים, בעיקר בקרב בני הנוער, זאת אף על פי שהוקמו מספר מענים ייחודיים לבני הנוער.
-
רבים מן השירותים שפותחו הם שירותים לא אינטנסיביים, כגון קבוצות טיפוליות או מסגרות אחר צהריים לא אינטנסיביות, וחלק מן המחלקות חשו כי מענים אלו אינם מספיקים כדי להתמודד עם היקף ועומק הבעיות של הילדים בסיכון.
-
ניסוי "קהילה 2000" כלל גם שינוי בדרכים שבהן מתבצע תכנון מענים פרטני לילדים בסיכון והוריהם, וזאת באמצעות שדרוג העבודה בוועדות ההחלטה, בשמן החדש – ועדות לתכנון טיפול והערכה. השינויים בוועדות – איסוף מידע אחיד, תיעוד המידע, הבניית הדיונים בוועדות ושותפות עם ההורים בהכנת ובבניית תכנית הטיפול – הוטמעו באופן חלקי, וזאת על אף שניכר כי עובדי המחלקות הכירו בחשיבותם.ד
-
מניתוח נתונים על עבודת הוועדות עלה כי לא חל שינוי במאפייני הילדים והמשפחות המגיעים לוועדות ובסיבות להבאה לדיון יחסית למצב ערב הניסוי. נוסף על כך, למרות המענים החדשים שפותחו לא נראו שינויים משמעותיים בסוג המענים המוצעים לילדים המובאים לוועדות ולהוריהם. עם זאת, בבחינת הקצאת השירותיםלכלל הילדים במחלקה נמצא שיפור יחסית למצב ערב הניסוי, בעיקר בהיבטים של התאמה בין סוג הצרכים לסוג המענים. נראה כי השילוב בין הטמעת העקרונות של תהליכי התכנון הכלליים והפרטניים הוביל לשיפור של תהליכי הקצאת השירותים במחלקות, גם שלא דרך הוועדות.
-
הניסוי מראה כי הטמעה מלאה של העקרונות ותהליכי העבודה עשויה להיות תהליך ממושך, וכי חלק מן התחומים – כגון השגת שותפות עם כל ההורים, שיתוף ילדים, וביצוע מעקב אחר יישום תכניות הטיפול ואחר השלכותיהן – דורשים המשך למידה, פיתוח והטמעה.
למחקר חשיבות רבה, הן בשל הלמידה המשמעותית על מהלך ייחודי של פיתוח והטמעה של מדיניות ודרכי עבודה, תוך שיתוף פעולה ייחודי בין רמת המטה, השטח וצוות מחקר מלווה, והן בשל הבנת דרכי היישום של ניסוי "קהילה 2000" ותוצאותיו. לניסוי הייתה השפעה ניכרת על תחום הפיתוח וההקצאה של שירותים לילדים בסיכון בישראל. כבר במהלך הניסוי, אלמנטים ממנו (הגמשת תקציבים ופיתוח מענים בקהילה המבוססים על תהליך תכנון שיטתי) הופצו ברמה הארצית, במסגרת מדיניות "עם הפנים לקהילה". בהמשך, שולבו עקרונות אלה גם במסגרת 3600 – התכנית הלאומית לילדים ולנוער בסיכון. הצרכים שעלו במהלך ניסוי "קהילה 2000", ובהם: הצורך בפיתוח שירותים קהילתיים אינטנסיביים לילדים בעלי צרכים מרובים, פיתוח שירותים מותאמים לבני נוער ולהורים, חיזוק ומיסוד שותפויות עירוניות כדי לפתח מערך שירותים כולל, גיוס והכשרה של כוח אדם מיומן להפעלת שירותים – רלוונטיים גם ליזמות אלה. כמו כן, סוגיות נוספות שעלו בהקשר של השינויים בוועדות תכנון טיפול והערכה רלוונטיות ליישום הרפורמה בוועדות החלטה שהחל בשנת 2008 בכל המחלקות לשירותים חברתיים.