בעשורים האחרונים חל צמצום משמעותי מאוד בהיקף האשפוז הפסיכיאטרי. במקביל, הַחֵל מהמחצית השנייה של שנות ה-90, התפתחה מערכת השיקום בקהילה. מחקר זה בחן את מידת ההשפעה של הרחבת השיקום על הירידה בהיקף האשפוז, מעבר לשינויים אחרים במערכת, כמו השינויים במדיניות האשפוז והתפתחות הטיפול התרופתי והאמבולטורי.
המחקר נערך בשיתוף עם משרד הבריאות, ומתבסס על נתונים ארציים של המשרד לגבי כל מי שהיה באשפוז פסיכיאטרי מאז 1955, ולגבי כל מי שקיבל אחד או יותר משירותי השיקום הפסיכיאטרי בקהילה, מאמצע שנות ה-90 ועד 2007. קישרנו את הנתונים ברמת הפרט. השפעת השיקום נבחנה בדרכים שונות, המשלימות זו את זו. הקשר בין קבלת שיקום לבין היקף האשפוז נבדק בשתי שיטות מרכזיות:
-
שיטת המקרו
בדקנו את מגמת השינוי בהיקף האשפוז בנפרד לאנשים, שקיבלו בשלב כלשהו בחייהם שירותי שיקום ולאלו שלא קיבלו, מקרב כלל המאושפזים לאורך השנים. נמצא שמגמת הירידה באשפוז לאורך השנים גדולה הרבה יותר בקרב אלו שקיבלו שיקום: ממוצע ימי האשפוז לאדם ירד באופן משמעותי מ-97 בשנת 1990 ל-24 בשנת 2007. לעומת ירידה מ-28 בשנת 1990, ל-10 בשנת 2007 בקרב אלו שלא קיבלו שיקום. מגמת הירידה דומה באחוז האנשים שהיו מאושפזים.
-
השיטה הפרטנית
בקרב אנשים שהיו בשיקום נבדק היקף האשפוז מספר שנים זהה לפני התחלת שיקום ואחרי כן. נבדקו תת קבוצות שונות ותקופות שונות כדי לבסס את תקפותם של הממצאים. בכל הבדיקות ובכל המדדים של היקף האשפוז נמצאה ירידה משמעותית בהיקף האשפוז אחרי תחילת קבלת שיקום לעומת התקופה שלפני כן. נמחיש זאת בדוגמאות אחדות מהירידה בממוצע ימי האשפוז:
– כשבוחנים את כלל האנשים שהתחילו שיקום נמצא כי ממוצע ימי האשפוז לשנה לאדם ירד מ- 75 ב-4 שנים
בממוצע לפני התחלת שיקום ל-19 ב-4 שנים בממוצע אחרי.
– בקרב אנשים שהתחילו שיקום בשנים שונות ירד ממוצע ימי האשפוז: בקרב אלו שהתחילו שיקום בשנת 2000 –מ- 121 ימים לפני ל-10 אחרי, ובקרב מי שהתחילו שיקום ב-2007 – מ-46 ל-10.
– לאנשים שהגיעו לשיקום מאשפוז ממושך הממוצע ירד מ-227 ל- 32; מאשפוז קצר מ-76 ל-31 ומהקהילה-
מ-34 ל-12.
לסיכום, נמצא קשר משמעותי בין קבלת שירותי שיקום לבין היקף האשפוז, בשתי השיטות ובכל הבדיקות, כלומר, ניתן להסיק בביטחון שהשיקום בקהילה מצמצם משמעותית את היקף האשפוז. מאחר שמערכת השיקום ממשיכה להתרחב ולהתפתח, ייתכן שבעתיד ההשפעה תהיה חזקה יותר.
המחקר התאפשר הודות למימון מקרן לזלו נ' טאובר והוא מהווה המשך של מחקר רחב יותר (דמ-09-549).
אזכור הפרסום בספרות האקדמית
Roe, D., Gelkopf, M., Gornemann, M. I., Baloush-Kleinman, V., & Shadmi, E. (2015). Implementing routine outcome measurement in psychiatric rehabilitation services in Israel. International Review of Psychiatry, 27(4), 345-353.
Hornik-Lurie, T., Zilber, N., & Lerner, Y. (2012). Trends in the use of rehabilitation services in the community by people with mental disabilities in Israel; the factors involved. Israel journal of health policy research, 1(1), 24.
Gelkopf, M., Lapid, L., Werbeloff, N., Levine, S. Z., Telem, A., Zisman-Ilani, Y., & Roe, D. (2016). A strengths-based case management service for people with serious mental illness in Israel: A randomized controlled trial. Psychiatry research, 241, 182-189.
Hasson-Ohayon, I., Mashiach-Eizenberg, M., Arnon-Ribenfeld, N., Kravetz, S., & Roe, D. (2017). Neuro-cognition and social cognition elements of social functioning and social quality of life. Psychiatry research, 258, 538-543.
:הצעה לציטוט באנגלית
Struch, N. Shereshevsky, Y. Naon, Denise., & Fishman, N. (2011). The Contribution of Community Rehabilitation to Reducing Psychiatric Hospitalization in the Mental Health System.
ES-36-11. Myers-JDC-Brookdale Institute. (Hebrew)