עיקרי הדברים
- משבר הקורונה פגע פגיעה קשה במיוחד ביחידים ובמשפחות החיים בעוני. זאת בשל חשיפה מוגברת למחלה ולסיכוניה, פגיעה בתעסוקה או עבודה תוך חשיפה וסיכון, הגדלת ההוצאות הנוספות, צמצום התחבורה הציבורית, הרחבת הפער הלימודי, תלות גוברת בבירוקרטיה ובאמצעים דיגיטליים וצמצום הגישה לשירותי הרווחה ומסגרות תומכות. מצב זה פגע עוד יותר באוכלוסיות פגיעות במיוחד, ובהן משפחות שבראשן הורה עצמאי, שוהים לא חוקיים ודרי רחוב.
- מדינות שונות מעניקות מענה חירום באמצעות חבילות סיוע לארגוני רווחה וסיוע כלכלי פרטני מסוגים שונים. אלה כוללים תשלום ימי מחלה לעובדים בבידוד, פיצוי עבור אובדן שכר ותוספות שכר לעובדים בשכר נמוך, הרחבת קצבאות, סיוע בתשלום עבור דיור, חשמל ומים ומענקים חד-פעמיים. יש לציין כי בחלק מן המדינות יש אוכלוסיות, כמו פליטים ומהגרי עבודה, שלא זכאיות למענים ממשלתיים ו/או מתקשות לממש את זכויותיהן.
- דרכים נוספות שננקטו להקלה על אוכלוסיות בעוני כללו קיצור והקלה על תהליכים בירוקרטיים, מתן שירותי רווחה מרחוק והגדרת עובדי רווחה עובדים חיוניים, הספקת גישה לאינטרנט וציוד מחשבים, תגבור לימודי לצמצום פערים, נקיטת יוזמות לסיוע בהספקת מזון, סידור דיור זמני לדרי רחוב, שיפור הנגישות לשירותים עבור אוכלוסיית מהגרים ויוזמות קהילתיות לסיוע מקומי.
- לקראת חזרה הדרגתית לשגרה והיערכות למצבי חירום בעתיד גורמים מקצועיים וארגונים בין-לאומיים, כדוגמת ה-OECD, מציעים צעדים לפישוט הליכים בירוקרטיים, חיזוק רשת הביטחון הכלכלי עבור משפחות שנפגעו, ביסוס הגישה לאינטרנט כזכות אדם בסיסית, הנגשת מידע לאנשים החיים בעוני ולמהגרים, שיתוף אנשים החיים בעוני בתהליכים של שיתוף הציבור, כפי שיפורט בהרחבה בהמשך. כמו כן, משבר הקורונה הציף את החשיבות של ביסוס מעמדם של עובדים סוציאליים ועובדי רווחה כעובדים חיוניים בכל היערכות למצב משבר כדי להבטיח מתן מענים לאוכלוסיות הפגיעות בחברה.