השמנת יתר היא גורם סיכון משמעותי למחלות כרוניות רבות. בנוסף, זהו גורם יקר מאוד, המייצר עלויות ישירות של שירותי בריאות בסכום העומד על כ-1.14 מיליארד ₪, המהווים 0.16% מן התל"ג – או 2.04% מכלל הוצאות המדינה על בריאות.
חישבנו יחסי עלות-תועלת של שלושה דגמי התערבות למניעה ולטיפול בהשמנת יתר – ייעוץ דיאטני, תרופות וניתוחים בריאטריים – באמצעות בניית מודל שכלל שימוש בנתונים ראשוניים מישראל על התערבות בעזרת דיאטה, והתאמת תוצאות מתוך הספרות לתנאים האפידמיולוגים והכלכליים בארץ.
באופן כללי נמצאו יחסי עלות-תועלת חיוביים ביותר. רוב ההתערבויות נמצאו חסכוניות או חסכוניות מאוד. התערבויות חסכוניות הן אלה שמצמצמות את העלות הכוללת, משום שעלויות הטיפול שנחסכו עקב הירידה בתחלואה גבוהות יותר מעלות ההתערבות. התערבויות חסכוניות מאוד משיגות גידול בשנות חיים מתוקננות לאיכות (QUALYs – Quality (Adjusted Life Years בעלות נמוכה יחסית (כלומר העלות ל-QUALY היא פחות מן התל"ג לנפש, לפי הקריטריונים המקובלים בארגון הבריאות העולמי).
ייעוץ דיאטני נמצא חסכוני או חסכוני מאוד, ואילו התערבות תרופתית נמצאה חסכונית מאוד או חסכונית. ההתערבויות הכירורגיות למיניהן נעו בין חסכוניות לחסכוניות מאוד, תלוי בטכניקה הספציפית ובמחקר. באופן כללי, כל שלושת הדגמים מתייחסים לאוכלוסיות שכל אחת מהן סובלת יותר מקודמתה מהשמנת יתר או שקשה יותר לטפל בה. על כן, אין הדגמים מתחרים זה בזה. בתוך כל דגם טיפול יש הבדלים בעלות-תועלת, אך הנתונים אינם קשיחים דיים בכדי לאפשר תיעדוף תוך-דגמי בשלב זה.
דוח זה מאשש את החסכוניות של מספר התערבויות שכבר היום מתוקצבות במידה זו או אחרת במסגרת סל שירותי הבריאות. אלה כוללות ייעוץ דיאטני לסובלים מהשמנה או מהשמנת יתר. התערבויות כירורגיות מתוקצבות רק לגבי השמנת-יתר מדרגה 3 או מדרגה 2 עם גורמי סיכון. מצד שני, התערבויות תרופתיות, כגון סיבוטרמין ואורליסטט אינן מתוקצבות, אך מכיוון ששתיהן התגלו כחסכוניות ביותר, יש מקום לשקול לתקצב גם אותן.