ניתוחי עלות-תועלת של תכניות התערבות להפחתת הנטל של התחלואה הקשורה לעישון בישראל

עישון הינו גורם סיכון משמעותי ויקר של מחלות כרוניות רבות. בשנת 2008, הנטל של תחלואה הקשורה לעישון בישראל הגיע לכ-96,000 שנות חיים מתוקננות לאיכות  (QALYs – Quality Adjusted Life Years). בחישוב זה נכללים כ-9,000 מקרי פטירה מעישון פעיל בלבד. במונחים כלכליים, העלות הישירה לשירותי הבריאות בישראל ב-2008 הייתה כ-1.75 מיליארד ₪, שהם שווי-ערך ל-0.25% מהתוצר הלאומי הגולמי של ישראל.

קיימות תכניות התערבות אפקטיביות רבות למניעת עישון. מכיוון שאין תכנית התערבות אחת ויחידה שיכולה להפחית לחלוטין את הנטל הניכר של תחלואה כתוצאה מעישון, הרי שבאופן אידיאלי דרושה גישה רב-תחומית שתשלב בין תכניות ההתערבות בתחום בריאות הציבור, כגון חקיקה לאיסור העישון, פרסום נגד עישון והעלאת המיסוי על הסיגריות, וכן מגוון תכניות התערבות קליניות וקהילתיות למניעה ולגמילה. היות שמשאבי הציבור מוגבלים ואין בהם די כדי לממן את כל תכניות ההתערבות האפשריות מוטל על קובעי המדיניות לקבוע סדרי עדיפויות.

כדי לסייע לקובעי המדיניות במאמץ זה, מציג דוח זה יחסי עלות-תועלת שחושבו בעבור מגוון תכניות התערבות הידועות בכך שהן צמצמו את נטל התחלואה הקשורה לעישון. יחסי העלות-תועלת חושבו לפי אומדני עלות-תועלת בין-לאומיים, המבוססים על ראיות, והתאמתם לתנאים האפידמיולוגיים, הכלכליים, והדמוגרפיים של ישראל.

אותרו שמונה תכניות התערבות אשר צמצמו הלכה למעשה את העלויות בנוסף ל-13 תכניות שהעלות-תועלת שלהן גבוהה במיוחד. במבט כולל תכניות התערבות אלה עשויות לשפר באופן משמעותי את בריאות האזרחים, ולצמצם את ההוצאות הלאומיות על בריאות.