עיכובים בהתחלת ההתמחות של רופאים שקיבלו רישיון ישראלי לעסוק ברפואה

רקע

רופאים ורופאות הם אחת מאבני הפינה החשובות ביותר של כל מערכת בריאות. הגידול באוכלוסיית ישראל והזדקנותה יגדילו את הביקוש לשירותי רפואה ורופאים במדינה. עם זאת, שיעור הרופאים לאלף איש בישראל נמוך יחסית לממוצע מדינות ה-OECD, ורופאים רבים עתידים לפרוש בשנים הקרובות.

המקור העיקרי לרופאים בעשורים הקרובים טמון במאגר המתמחים בהווה ובעתיד, ולפיכך חשוב מאוד להבין את התהליך שרופא עובר מסיום לימודיו וקבלת הרישיון הרפואי ועד לתחילת ההתמחות.

הכשרת רופא אורכת שנים רבות ומורכבת משלבים רבים, ואחד החשובים שבהם הוא קבלה להתמחות ברפואה. עקב המחסור בכוח אדם רפואי, משרד הבריאות מעוניין לנקוט צעדים לשם צמצום פרק הזמן החולף עד להשתלבות הרופאים במערכת כמתמחים.

תהליך השיבוץ להתמחות הוא באחריות המועמד להתמחות, שלא כמו תהליך השיבוץ לשנת הסטאז' הנעשה באמצעות הגרלה שעורך משרד הבריאות. הוא מתחיל בעיצומה של שנת הלימודים האחרונה בבתי הספר לרפואה ועשוי להימשך שנים מספר. בישראל אין תכנון מרכזי של מקומות ההתמחות, ולמעשה מספר המקומות להתמחות נקבע בידי המחלקות המאושרות להתמחות, בהתאם ליכולת. כיוון שכך, יש פערי מידע רבים במשרד הבריאות בכל הקשור לתכנון התמחויות בישראל, ומשכך גם המועמדים להתמחות עומדים בפני אי-בהירות.

בשל האמור לעיל פנה משרד הבריאות אל מכון מאיירס-ג'וינט-ברוקדייל וביקש לערוך מחקר שיבחן את החסמים המעכבים את התחלת התמחותם של רופאים שקיבלו רישיון ישראלי לעסוק ברפואה.

מטרות המחקר

1. לבחון את משך הזמן שבין קבלת הרישיון לעסוק ברפואה ועד לתחילת ההתמחות בפועל:
   • לפי מאפייני הרקע של מקבלי הרישיון
   • לפי תחומי התמחות
2. לזהות גורמים המסייעים לשיבוץ מהיר להתמחות וכן חסמים ושלבים המעכבים את התהליך
3. לזהות באיזו מידה הפחתת החסמים והסרת השלבים המעכבים את השיבוץ להתמחות עשויות לתרום להתמודדות עם המחסור בכוח אדם רפואי

שיטות

המחקר נערך בשיטות מחקר מעורבות וכלל חלק איכותני וחלק כמותי.

החלק הכמותי כלל ניתוח של מידע מינהלי קיים של משרד הבריאות, המכיל נתונים על אודות מאפיינים סוציו-דמוגרפיים, מקום הלימודים ושנת קבלת הרישיון של 18,480 מקבלי רישיונות לעסוק ברפואה בישראל שאינם עתודאים או עולים חדשים, בין השנים 2000 ו-2022 וכן נתונים על אודות התמחויות. ניתוח הנתונים לא כלל את העתודאים והעולים החדשים משום שמסלול ההכשרה שלהם שונה. המידע המינהלי כולל מידע על מקבלי רישיונות ועל התחלת התמחויות החל מינואר 2000, ועודכן לאחרונה בחודש יולי 2023.

החלק האיכותני כלל ראיונות עומק חצי מובנים שנערכו בחודשים ינואר עד אוגוסט 2023 בפגישת זום עם שלוש קבוצות: רופאים בכירים האחראיים לתחום קבלת המתמחים, מתמחים בשנה השנייה להתמחותם ורופאים הממתינים להתמחות זמן רב שלא מבחירה. המרואיינים הבכירים שנבחרו פועלים בבתי חולים במרכז ובפריפריה, במחלקות מתחומים שונים. גם למתמחים ולממתינים להתמחות שנבחרו מאפייני רקע מגוונים, לרבות מין, קבוצת אוכלוסייה (יהודים וערבים) וארץ לימודים (ישראל או חו"ל). המתמחים שנבחרו מתמחים בבתי חולים במרכז ובפריפריה והמתינו להתחלת התמחותם במשך פרקי זמן שונים (פחות משנה או מעל שנה). כל המרואיינים במחקר נתבקשו לתאר את תהליך השיבוץ האידיאלי מבחינתם. הרופאים הבכירים נשאלו על אופן ניהול קליטת המתמחים, על החוזקות של התהליך ועל החסמים ליישומו. המתמחים והממתינים להתמחות נתבקשו לתאר את תהליך חיפוש ההתמחות, את שביעות רצונם ממנו ואת נקודות התורפה בו.

ממצאים עיקריים

באוכלוסיית המחקר היו 40% רופאות ו-59% יהודים. הגיל הממוצע בעת קבלת הרישיון היה 31 שנים. זמן ההמתנה החציוני עד לתחילת התמחות היה 4 חודשים והזמן הממוצע היה 8 חודשים, עם סטיית תקן של 11 חודשים.

מניתוח המידע ומן הראיונות עולה כי:

• שנת הסטאז' היא שנת מפתח בהליך השיבוץ להתמחות
• תהליך הקבלה להתמחות אינו מוסדר ואינו בהיר למועמדים להתמחות ולרופאים הבכירים
• למאפיינים הסוציו-דמוגרפיים של המועמדים להתמחות אין השפעה ניכרת על קצב ושיעור התחלת התמחות, למעט לסוג מוסד הלימודים בקרב מועמדים ערבים: זמן ההמתנה להתמחות של רופאים ערבים בוגרי מוסדות לימוד בחו"ל ארוך מזה של שאר המועמדים, ושיעור המתחילים התמחות מקרבם נמוך יותר – 71% מהם יתחילו התמחות בתוך חמש שנים מקבלת הרישיון לעומת יותר מ-90% מן הרופאים היהודים או בוגרי אוניברסיטאות בארץ.

המלצות

1. פרסום מידע על אודות תקני ההתמחות הפנויים ברמה הארצית – יש להסדיר את האופן שבו מתפרסמים התקנים הפנויים מבחינת עיתוי הפרסום ומקום הפרסום, כך שהמידע יהיה נגיש לכל מועמד שמעוניין להתמודד על התקן.
2. פיתוח תוכנית ליווי לרופאים מתלבטים במהלך הסטאז' ולאחריו – ליווי שיציע למועמדים הכוונה למקומות התמחות מתאימים יכול לצמצם באופן ניכר את זמן ההמתנה ובכך גם את המצוקה הנפשית של הממתינים ולסייע למערכת באיוש תקני התמחות במהירות.
3. שקיפות קריטריוני הקבלה – מומלץ להסדיר את הקבלה להתמחות בין המחלקות ובין בתי החולים. יש לקבוע מה התהליך כולל, האם ישנה ועדה ומה הרכבה, האם מתקיים ריאיון וכן הלאה. כן מומלץ לגבש ולפרסם את קריטריוני הקבלה להתמחויות השונות.
4. הסדרת התקנים הפנויים – יש לשקול רפורמה בתהליך השיבוץ להתמחות, כך שתיווצר מערכת עם מנגנון בקרה מרכזי המוודא כי מספיק רופאים יפנו למקצועות שיש בהם צורך לאומי רב, וכי לא נוצר עודף ניכר במומחים בתחומים שאין בהם מחסור.
5. הרחבת ההזדמנויות לחשיפה למחלקות במהלך הלימודים – מומלץ לשנות מעט את תוכנית הלימודים של השנים הקליניות ללומדים בארץ וכן להרחיב את אפשרויות החשיפה למחלקות בשנת הסטאז' מעבר לחשיפה המועטה הקיימת היום ולהוסיף גם מקצועות שאינם מחמשת מקצועות החובה. כן מומלץ להסדיר את פתיחת אפשרויות ההעסקה לפרקי זמן קצרים המחליפים את "תקופת ההסתכלות" שהייתה נהוגה בעבר.
6. הכשרות לבוגרי "חו"ל לא מאושר" – נכון לעת כתיבת דוח זה יש כמה אלפי בוגרי חו"ל ממוסדות שרמתם המקצועית נמוכה אשר טרם התחילו בהתמחות, ובשנים הקרובות צפויים להשלים את לימודיהם כמה מאות נוספים כאלו. ביכולתם של חלק מן הרופאים הללו להיקלט במערכת המשוועת לרופאים אם יוכשרו כנדרש. לפיכך מומלץ לבנות תוכנית הכשרה מקיפה לרופאים אלו ולהגדיר נכון את המתאימים להיכלל בה.

הצעה לציטוט בעברית:
בורגר, א., בן מאיר, א. ומעוז ברויאר, ר. (2024). עיכובים בהתחלת ההתמחות של רופאים שקיבלו רישיון ישראלי לעסוק ברפואה. דמ-24-016. מכון מאיירס-ג'וינט-ברוקדייל.