רקע
תוכניות שירותי הבריאות הנוספים (שב"ן ) מקיפות כ-77% מהאוכלוסייה וממלאות תפקיד חשוב במימון ובאספקה של שירותי בריאות בישראל. מדוחות שפרסם האגף לפיקוח על קופות החולים והשב"ן מן השנים האחרונות עלה שיש פערים בין מחוזות בהיקף השימוש בשירותים אלו.
מטרות
משרד הבריאות ביקש ממכון מאיירס-ג'וינט-ברוקדייל לערוך מחקר שיבחן את הפערים בהיקף השימוש בשב"ן בין מבוטחים הגרים באזורים גאוגרפיים שונים, תוך פיקוח על המשתנים האלה: מצב בריאות ומאפיינים חברתיים-כלכליים.
להלן שאלות המחקר:
- באילו שירותים של תוכנית השב"ן יש פערים בשימוש לפי מקום מגורים ומה היקף הפערים?
- האם חלו שינויים בפערים אלו בעשור שבין 2012 ל-2021?
- האם, ועד כמה, ישנם פערים בסיכוי להשתמש בשירותי תוכנית השב"ן לפי מקום מגורים, גם לאחר פיקוח על הבדלים בצרכים (הנמדדים באמצעות מדדי בריאות)?
- אילו מאפיינים חברתיים-כלכליים (מחוז מגורים, גיל, מין, קבוצת אוכלוסייה, מספר נפשות במשק בית, השכלה ורמת הכנסה) משפיעים על הסיכויים להשתמש בשירותים?
שיטות המחקר
המחקר התבסס על נתוני הסקרים "דעת הציבור על רמת השירות במערכת הבריאות בישראל ועל תפקודה" מן השנים 2012 ו-2021, שנערכו בקרב האוכלוסייה הבוגרת בישראל (בני 22 ויותר). נבחנו השירותים: בחירת מנתח ובית חולים פרטי, ביקור אצל רופא יועץ, הנחה בטיפולי שיניים, הנחה ברכישת תרופות, טיפולי פוריות, היריון ולידה ושירותי התפתחות הילד.
נעשו ניתוחים דו-משתניים (ꭓ2) כדי לאמוד הבדלים בשיעורי השימוש בכל אחד מן השירותים לפי מקום מגורים בשנים 2012 ו-2021. לאחר מכן, בנוגע לשנת 2021, נעשו עבור כל שירות (שישה שירותים בסך הכול) מודלים הבנויים משלושה שלבים של רגרסיה לוגיסטית; המשתנה התלוי היה שימוש בשירות מסוים לפחות פעם אחת בשנתיים שקדמו לסקר. בשלב הראשון המשתנה המסביר היחיד היה מחוז מגורים. שני השלבים הנוספים של הרגרסיה הוסיפו פיקוח על משתנים מסבירים נוספים: קבוצת אוכלוסייה (חרדים, ערבים, יהודים לא חרדים), השכלה, הכנסה, מין, גיל ומצב בריאות.
ממצאים
עבור האוכלוסייה בכללותה, שיעור הדיווח על שימוש בלפחות שירות אחד בשב"ן בשנתיים שלפני הסקר ירד מ-76% ב-2012 ל-67% ב-2021. השירות היחיד שבו נצפתה עלייה בשימוש בין השנים האלה היה ביקור אצל רופא יועץ. מניתוחים רב-משתניים שנעשו על הנתונים של שנת 2021 עלה כי מחוז מגורים הסביר שימוש בחלק מהשירותים, גם לאחר פיקוח על משתנים נוספים. ממצאים עיקריים נוספים כוללים:
- מצב בריאות נמצא קשור גם הוא לשימוש בשב"ן. לאנשים שדיווחו כי מצב הבריאות שלהם בינוני, לא טוב או גרוע היה סיכוי גבוה יותר להשתמש בשירותים 'בחירת מנתח ובית חולים פרטי', 'ביקור אצל רופא יועץ' ו'הנחה ברכישת תרופות'. נמצא כי לחולים כרוניים יש סיכוי גבוה להשתמש בשירות 'הנחה ברכישת תרופות'.
- הכנסה בשלושת החמישונים התחתונים והשכלה לא-אקדמית הורידו את הסיכוי להשתמש בשירות 'ביקור אצל רופא יועץ', והשכלה לא-אקדמית של ההורה הורידה את הסיכוי להשתמש בשירות 'התפתחות הילד'.
- לערבים נמצא שיש סיכוי רב יותר להשתמש ב'טיפולי פוריות, היריון ולידה' ובשירות 'בחירת מנתח ובית חולים פרטי' לעומת יהודים שאינם חרדים. לחרדים נמצא סיכוי גבוה יותר להשתמש בשירות 'הנחה ברכישת תרופות' לעומת יהודים שאינם חרדים.
סיכום ודיון
זוהי הפעם הראשונה שנעשות הן בחינה מעמיקה של שימוש בשב"ן הן אמידת פערים בין אוכלוסיות. מנתוני 2021 עלו הבדלים בשימוש בחלק מהשירותים לפי מחוז מגורים. עם זאת, חשוב להדגיש שהמחקר אינו כולל נתוני היצע שירותים (כגון זמינות הנמדדת באמצעות שעות רופא לנפש ליחידת זמן) או מדדי נגישות (מסוגלות ורצון של המטופל לקבל את השירות הזמין), ועל כן אין לייחס את ההבדלים שנמצאו בין המחוזות להבדלים בזמינות ונגישות. מלבד זאת, השב"ן מרחיב, משלים ומכפיל את הכיסוי של הביטוח הממלכתי, ומכאן שמדיניות הכיסוי וכן הזמינות והנגישות של השירותים בסל הציבורי משפיעות על הסיכוי להשתמש בשב"ן.
כמו כן נמצא כי גורמים נוספים קשורים לשימוש בשב"ן, ובהם גיל, מצב בריאות, השתייכות לקבוצה באוכלוסייה (ערבים/חרדים) ומספר נפשות בבית. הכנסה והשכלה מסבירות שונות בצריכת שירותים ומעידות על חסמי נגישות בשימוש בחלק מן השירותים. יש להביא זאת בחשבון כאשר בוחנים התערבויות לצמצום אי-שוויון.