"None of us know how long this crisis is going to last. In many respects we are going to have to put our lives “on hold” until COVID-19 is resolved. But children’s lives – and vitally important family relationships – cannot be placed “on hold” indefinitely without risking serious emotional harm and upset. A blanket policy that children should never leave their primary residence – even to visit their other parent – is inconsistent with a comprehensive analysis of the best interests of the child. In troubling and disorienting times, children need the love, guidance and emotional support of both parents, now more than ever."
(Justice A. Pataratz in Ribeiro v Wright, Ontario Superior Court at Hamilton, 24 March 2020)
ב-11 במארס 2020 הכריז ארגון הבריאות העולמי על המחלה שנגרמת על ידי נגיף קורונה כעל מגפה עולמית (פנדמיה). ההערכות מדברות על כך ששיעור ניכר מכלל אוכלוסיית העולם יידבקו בנגיף. מדינות שונות ברחבי העולם הכריזו על מצב חירום והודיעו על מגוון הגבלות והנחיות שמטרתן ליישם את עיקרון הריחוק החברתי אשר מיועד להאט את התפשטות התחלואה.
הגבלות אלה מצמצמות את היכולת לקיים קשרים בין-אישיים ברמה הפיזית. קשרים אלה מוגבלים למעשה לבני משפחה החיים באותו משק בית. מצב זה מציב קשיים ואתגרים ייחודיים בפני הורים לילדים במשפחות שבהן ההורים פרודים או גרושים, כלומר חיים במשקי בית שונים. השאלה המרכזית שעולה, אשר נסקרת במסמך זה, היא כיצד מתמודדות משפחות גירושין עם ניהול הסדרי המשמורת – זמני השהות של הילדים המשותפים עם כל אחד משני ההורים, העברת הילדים בין הבתים וקיום מפגשים מפוקחים. כל זאת תוך יישום הפרקטיקות המניעתיות של ריחוק חברתי ותוך שמירה על בריאותם הפיזית ועל רווחתם הנפשית של הילדים.
המדינות שנכללו בסקירה זו הן ישראל, המדינות אריזונה, וירג'יניה, ורמונט, טקסס, נבדה, ניו יורק וקליפורניה בארצות הברית, הפרובינציות קוויבק ואונטריו בקנדה, אוסטרליה, אנגליה, אירלנד, ספרד, איטליה ושוודיה. לסקירה נבחרו מדינות שבהן הצלחנו לאתר מידע משמעותי בנושא, בדגש על מדינות שבהן התפשטות המגפה וממדי המשבר חמורים יותר מאשר בישראל (ספרד, אנגליה, ארצות הברית ואיטליה). נוסף לכך, במרבית המדינות שבסקירה מדיניות הטיפול בילדים ובמשפחות במצבי פרידה וגירושין היא מפותחת מאוד בשגרה (עוד לפני משבר הקורונה).
הסקירה נערכה בתחילת אפריל 2020 ובוצעה ברובה מתוך מקורות גלויים (אתרי אינטרנט, מסמכים רשמיים, טורי דעה של מומחים ופרסומים בתקשורת), ובייחוד מתוך אתרי אינטרנט של שירותי רווחה מקומיים ושל עמותות או חברות פרטיות המספקות ייעוץ משפטי בדיני משפחה. כמו כן, חלק מן המידע עלה משיחות עם אנשי מקצוע מתחום הרווחה ובתי המשפט לענייני משפחה.[1]
בחלק הראשון של המסמך מובאים נתוני רקע על התמודדות המדינות שנסקרו עם התפשטות המגפה. לאחר מכן, מתוארות ההנחיות הרשמיות שניתנו במדינות השונות בדבר ניהול זמני השהות של הילד אצל הוריו. בהמשך מתוארות הנחיות בדבר פעילות מרכזי הקשר (ביקורים מפוקחים), ולסיום מובאות המלצות והנחיות "רכות" להורים בדבר ההתנהלות ביניהם בזמן הקורונה, וכן המלצות להתאמת מערכת השירותים לתמיכה מרבית במשפחות שבהן ההורים חיים בנפרד.
עיקרי הדברים
- מרבית המדינות שנסקרו מתמודדות עם שיעורים גבוהים של תחלואה מנגיף קורונה, ובכולן הותקנו תקנות ממשלתיות לשעת חירום והוטלו הגבלות על חופש התנועה ועל היציאה מן הבתים לצרכים שאינם חיוניים. בשוודיה התקנות שהותקנו אינן מגבילות את חופש התנועה ואת היציאה מן הבתים.
- בכל המדינות שנסקרו ושהותקנו בהן תקנות לשעת חירום המגבילות את חופש התנועה (למעט ספרד), הוחרגו ילדים שהוריהם חיים בנפרד ממגבלת חופש התנועה. התקנות לשעת חירום מאפשרות להורים לקיים את חלוקת זמני השהות המוסדרת ביניהם בצו בית המשפט.
- בכל המדינות שנסקרו הומלץ להורים לגלות פתיחות לשינויים בחלוקת זמני השהות בהתאם לנסיבות, כמו במקרים של שינוי תעסוקתי או צורך בבידוד.
- בכל המדינות שנסקרו (למעט באוסטרליה) ההנחיה הרווחת היא כי ההורים יגיעו להסכמות לא פורמליות ביניהם או באמצעות גורמי תיווך וגישור, ויתעדו אותן בכתב כדי שניתן יהיה לבחון אותן מחדש עם החזרה לשגרה. במקרי קיצון (כמו אלימות במשפחה או התעללות בילד) ניתן לפנות לבתי המשפט לענייני משפחה, הפועלים במתכונת מצומצמת, כדי לקבל הכרעה משפטית בדבר חלוקת זמני השהות.
- באוסטרליה, לעומת זאת, בתי המשפט לענייני משפחה עובדים במתכונת מלאה יותר ומקוונת. כל משפחה יכולה להגיש לבית המשפט בקשה מקוונת לצו הסכמה מבית המשפט בנוגע לשינוי חלוקת זמני השהות ולקבלת חלופות לצווים הקיימים.
- הובע חשש כי ייעשה שימוש לרעה במצב, וכי יהיו הורים שינצלו את משבר הקורונה לצורך הרחקת ילדים מן ההורה האחר. באנגליה ובאירלנד צוין כי מקרים אלה ייבחנו וכי יוטלו סנקציות על הורים אלה.
- במדינות שבנוגע להן נמצא מידע על פעילות מרכזי הקשר בעת משבר הקורונה יש ניסיון להמשיך את פעילותם, אולם לא נערכים מפגשים פנים אל פנים בין הילד להורה הלא משמורן, בגלל ריבוי המשתתפים במפגשים, ומתוך רצון ליישם את עיקרון הריחוק החברתי. במקום זאת, ישנו ניסיון לערוך מפגשים מפוקחים ומפוקחים למחצה באופן מקוון.
- במרבית המדינות שנסקרו שירותי הסיוע הממשלתיים למשפחות במצבי פרידה או גירושין פועלים במתכונת חירום מצומצמת, וישנם ארגונים של המגזר השלישי ושל המגזר הפרטי המציעים סיוע בתחומים אלה. לעומת זאת, באוסטרליה ובקנדה תוגבר הסיוע שניתן למשפחות על ידי הגורמים הממשלתיים.
- בכל המדינות פורסמו הנחיות "רכות" (שאינן מחייבות) בנוגע לניהול היחסים בין ההורים לצורך חלוקת זמני השהות של הילדים. הומלץ בעת הזו לנקוט בגמישות, בשקיפות, בפשרנות ובסתגלנות, ולנהוג כלפי הצד השני בהוגנות ובשוויון, הן רגשית והן משפטית. בתוך כך, הומלץ על:
- שמירה מרבית על בריאות הילד ועדכון הדדי של ההורים בענייני בריאות הילד והמשפחה
- הבטחת מעבר ניטרלי של הילד מבית לבית באמצעות גורם שלישי כמו קרוב משפחה או חבר
- קיום ערוץ תקשורת פתוח ורציף של הילד עם ההורה שאין הוא שוהה במחיצתו באותה עת
- צמצום החשיפה של הילדים לעימות ההורי
- התחשבות של ההורים זה בזה במישור הכלכלי
- ההמלצות להתאמת מערכת השירותים לצורך הספקת תמיכה מרבית למשפחות שבהן ההורים חיים בנפרד הן:
- להגביר את הסיוע של הגורמים המקצועיים למיתון עצימות העימות ההורי
- לתגבר את ערוצי העזרה, הייעוץ וההדרכה להורים החיים בנפרד
[1] תודה מיוחדת לכבוד השופט לענייני משפחה בדימוס, פיליפ מרכוס, על סיועו באיתור מידע רלוונטי באמצעות רשת הקשר שלו עם אנשי מקצוע המעורבים בטיפול במשפחות ממדינות שונות בעולם.