באוגוסט 2009 הוחל תיקון 109 לחוק הביטוח הלאומי, תיקון המכונה חוק לרון. התיקון שינה את מבנה קצבת הנכות הכללית ואת תנאי הזכאות לקבלתה. הוא נועד לעודד את מקבלי הקצבה להשתלב בעבודה או להרחיב את היקף השתתפותם בה, כדי להגדיל את הכנסותיהם ולשפר את איכות חייהם. כדי להעריך את השלכותיו של חוק לרון על מצב התעסוקה של מקבלי הקצבה, יזם המוסד לביטוח לאומי מחקר מעקב, שנערך יחד עם מכון מאיירס-ג'וינט-ברוקדייל.
השלב הראשון של המחקר נערך ב-2010-2009, וכלל סקר ארצי בקרב מקבלי קצבת נכות כללית ובקרב אנשים עם מוגבלות שאינם מקבלים קצבה זו. בסקר נמצא כי שיעור המועסקים בקרב מקבלי קצבת הנכות הכללית עמד על כ-20%. בניתוח נתוני הביטוח הלאומי נמצא כי השיעור לא עלה משמעותית לאחר החלת חוק לרון.
על רקע זה נערך ב-2015-2014 השלב השני של המחקר, שממצאיו מוצגים בדוח זה. בשלב זה ביקשנו לבחון אלו גורמים מקדמים, ומנגד אלו גורמים מעכבים השתלבות בעבודה של מקבלי הקצבה, מלבד מאפיינים דמוגרפיים ורפואיים. לשם כך נערכה השוואה בין המשתלבים בעבודה לבין הלא-משתלבים בעבודה לאחר החלת חוק לרון, בקרב מי שהחלו לקבל את הקצבה בין השנים 2012-2003. הניתוח התמקד בשתי קבוצות: חסרי ניסיון בעבודה ובעלי ניסיון בעבודה בשלוש השנים טרם קבלת הקצבה. הבחירה בשתי קבוצות אלה נעשתה מתוך הנחה שבכל קבוצה גורמים שונים משפיעים על השתלבות בתעסוקה.
ממצאים נבחרים
להלן יוצגו מספר גורמים שבמסגרת ניתוח רב-משתני נמצאו בעלי משמעות יישומית מיוחדת:
-
שיקום תעסוקתי: בקרב חסרי הניסיון בעבודה, השתתפות בשיקום תעסוקתי מגדילה את הסיכוי להשתלב בעבודה פי 2.5. ממצא זה מעיד על חשיבות ההכשרה במסגרות השיקום, בייחוד עבור מי שרחוקים משוק העבודה.
-
לקויות למידה: בקרב בעלי הניסיון בעבודה, היות הפרט מאובחן עם לקות למידה מקטינה את סיכוייו להשתלב בעבודה פי חמישה. ממצא זה מצביע על הצורך לפתח תכניות התערבות מותאמות, בייחוד עבור לקויי למידה שנשרו מעבודה.
-
ציפיות נתפסות של אחרים משמעותיים: בקרב חסרי הניסיון בעבודה, ככל שהפרט סבור יותר שבני משפחתו וחבריו מצפים ממנו לעבוד, סיכוייו להשתלב בעבודה גדלים פי שלושה, ובקרב בעלי הניסיון בעבודה – סיכוייו גדלים פי 20. דפוס זה מצביע על הערך המוסף שבהתייחסות לסביבתו הקרובה של הפרט בתהליכי עידוד להשתלבות בעבודה.
-
ידע על חוק לרון: אף שלא נמצא הבדל משמעותי בין המשתלבים לבין הלא-משתלבים בהיבט זה, כשליש בלבד ממקבלי הקצבה מכירים את חוק לרון, ושיעור נמוך יותר מבינים את השלכותיו המעשיות. ממצא זה עשוי להסביר את השפעתו המועטה של החוק, ומציע כי הפצת המידע בנוגע לחוק והנגשתו הם גורמים מתווכים קריטיים למימושו.
על בסיס ממצאי המחקר גובשו מספר כיווני פעולה לשם חיזוק הקשר של המוסד לביטוח לאומי עם מקבלי קצבת הנכות הכללית ולשם העלאת שיעור המממשים את זכאויותיהם לפי חוק לרון והעלאת שיעור המשתלבים בעבודה. הממצאים יוצגו בקרוב בפורומים הפועלים לקידום שילובם בעבודה של אנשים עם מוגבלות בכלל ושל מקבלי קצבת נכות כללית בפרט.