תוכנית זו החלה לפעול בשנת 1999, ומיועדת לסטודנטים להוראה יוצאי אתיופיה הלומדים במכללות ובאוניברסיטאות בישראל. התוכנית החלה לפעול כיוזמה של ד"ר שלווה וייל, מהמכון לחקר הטפוח בחינוך, באוניברסיטה העברית, ירושלים ומקבלת תמיכה מקרן מדב IX, המשויכת לפדרציה של קהילת קליבלנד, אשר מהווה תומכת מרכזית של התוכנית ושל עבודתה של ד"ר שלוה וייל. הערכה של התוכנית התאפשרה הודות למענק מיוחד מהקרן.
לתוכנית שלוש מטרות מוצהרות:
1. יצירת מנהיגות צעירה ומשכילה מקרב יוצאי אתיופיה שתמלא תפקידים בחברה הישראלית, ותתווך בין החברה הקולטת לבין החברה הנקלטת.
2. טיפוח גברים ונשים בני העדה האתיופית במישור האקדמי, תוך יצירת דגם התייחסות לצעירי הקהילה.
3. יצירת עתודה מקצועית, חינוכית, אשר תעמיד מורים מצטיינים מקרב בני הקהילה, שילמדו במכללות השונות.
התוכנית כללה כעשרה מפגשים לאורך השנה ושלושה מפגשים בסופי שבוע. הפעילויות כללו בין היתר הרצאות מומחים, סיורים מקצועיים, דיונים מקצועיים ואירועים חברתיים. בנוסף, המשתתפים נדרשו לעמוד במטלות שונות במהלך השנה ובפעילות התנדבותית בקהילה. ההערכה התמקדה בתרומתה של התוכנית לבוגריה ובמידת השתלבות הבוגרים בתעסוקה בכלל ובתחום ההוראה בפרט.
ההערכה התבססה על 33 ראיונות חצי מובנים עם בוגרי התוכנית. הראיונות התמקדו בתקופת הלימודים של הבוגרים, בהשתתפותם בתוכנית ובהשתלבותם בשוק העבודה לאחר לימודיהם.
להלן הממצאים המרכזיים:
-
התרומות המרכזיות של התוכנית הן בתחום הזהות האישית – חיזוק ביטחון עצמי; מודעות למורשת ; קבלת ידע מעמיק על העדה; וחיזוק הגאווה העצמית. בנוסף, היו שציינו גם חוויות חברתיות ותמיכה כלכלית.
-
לא דווח על תרומה בהשתלבות חברתית, בהתמודדות עם לימודי ההוראה ובמציאת עבודה. אך חלק מהבוגרים דווחו כי הסתייעו במידע ובכלים שקיבלו בתוכנית במהלך עבודתם.
-
שני שליש מהבוגרים הנם בעלי תעודת הוראה. כשליש הנם בעלי תואר ראשון, מרביתם בתחום החינוך. 6% ממשיכים ללמוד לתואר שני.
-
64% משולבים בתעסוקה, מהם 57% במשרה מלאה. מרבית הנשים מועסקות במשרה חלקית ומרבית הגברים במשרה מלאה.
-
90% מהמועסקים עובדים בתחום החינוך, מהם 71% בחינוך בלתי פורמאלי ו- 38% בחינוך פורמאלי.
-
לטענת הבוגרים הקושי המרכזי במציאת עבודה הנו מחסור במקומות עבודה בשוק.
-
מרבית הבוגרים רוצים לעסוק בעתיד בתחום החינוך, מרביתם בחינוך פורמאלי.