בחינת מידת ההגנה הפיננסית שמערכת הבריאות בישראל מקנה לתושביה

רקע

הגנה פיננסית היא אחת המטרות של מערכות בריאות, ומשמעותה שהשימוש בשירותי בריאות אינו מוביל לקושי כלכלי. אולם, יש מעט מידע על המידה שמערכת הבריאות הישראלית משיגה מטרה זו.

מטרה

לבחון את מידת ההגנה הפיננסית שמערכת הבריאות בישראל מקנה לתושביה תוך (1) בחינת מגמות בין 2005 ל-2019; (2) השוואה למדינות באירופה; (3) בחינת השירותים המערערים הגנה פיננסית.

שיטות

ניתוח לונגיטודינלי של נתוני סקרי הוצאות משק הבית של הלמ"ס שנערכו בין השנים 2019-2005. הגנה פיננסית נמדדה באמצעות מדדים שפותחו על ידי ה-WHO: הוצאות קטסטרופליות על שירותי בריאות; וסיכון להתרוששות עקב הוצאות אלו.

הוצאה קטסטרופלית הוגדרה כתשלומים על שירותי בריאות העולים על 40% מההכנסה הפנויה של משק הבית אחרי הוצאות על צרכים בסיסיים (מזון, דיור, מים, חשמל וגז).

משק בית מתרושש כאשר סך הצריכה לאחר ניכוי הוצאות על שירותי בריאות מהכיס יורדת מתחת לקו הצרכים הבסיסיים. קו זה הינו בגובה ההוצאה הממוצעת על צרכים בסיסיים בקרב אחוזונים 35-25 של התפלגות הצריכה במשקי הבית מתוקנן להרכב התא המשפחתי.

ממצאים

בשנת 2019 הוצאות מהכיס על שירותי בריאות היו קטסטרופליות עבור 6% ממשקי הבית בישראל, ומחציתם היו בסיכון להתרוששות (3%). שיעור זה נותר יציב בכל תקופת המחקר והוא גבוה ביחס למדינות באירופה שבהן שיעור דומה של הוצאות מהכיס.

טיפולי שיניים הוא השירות הראשי הגורם להוצאות קטסטרופליות: 57% בממוצע מכלל ההוצאות הקטסטרופליות, 76% בחמישון העליון ו-33% בחמישון התחתון. אולם, ב-2016 שליש מהעניים דיווחו בסקר חבב"ם שוויתרו על שירות זה.

תרופות הן השירות המשני הגורם להוצאות קטסטרופליות, אך הנטל משתנה לפי הכנסה: תרופות מהוות 48% מסך ההוצאות הקטסטרופליות של החמישון התחתון לעומת 5% מההוצאות בחמישון העליון.

מסקנות והמלצות

הכיסוי של טיפולי שיניים בישראל הוא חלקי, והוא הגורם העיקרי להוצאות קטסטרופליות. אנשים בחמישון התחתון מתקשים לשלם על תרופות ומדווחים על ויתורים בגלל המחיר.

לשם שיפור ההגנה הפיננסית יש להגדיל את ההוצאה הציבורית על בריאות לצורך: הוספת טיפולי שיניים לסל, צמצום ההשתתפות העצמית והוספת הנחות על ההשתתפות העצמית לפי הכנסה.