אי-ביטחון תזונתי במדינות מפותחות בעולם – מאפיינים, מענים ואתגרים: סקירה בין-לאומית

רקע

אי-ביטחון תזונתי מתבטא בהיעדר גישה סדירה למזון בטוח ומזין המספיק לצמיחה והתפתחות תקינות ולחיים פעילים ובריאים. תופעה זו היא בעיה כלל-עולמית, הפוגעת בהתפתחות הפיזית, הנפשית והחברתית התקינה של ילדים ובבריאותם ורווחתם של מבוגרים. מחקרים גלובליים מצביעים על עלייה באי-ביטחון תזונתי ברחבי העולם, הן במדינות מתפתחות הן במדינות מפותחות, גם כאשר יש די מזון כדי לספק את צורכיהם של כלל האזרחים במדינה.

כדי לגבש תוכנית לאומית לצמצום ולמניעה של אי-ביטחון תזונתי בישראל, פנו המועצה לביטחון תזונתי בשיתוף עם משרד הרווחה והביטחון החברתי אל מכון מאיירס-ג'וינט-ברוקדייל בבקשה לערוך סקירה בין-לאומית של מדיניות ודרכי התמודדות של מדינות מפותחות בעולם עם אי-הביטחון התזונתי.

מטרה

מטרת הסקירה היא לסייע בקבלת החלטות המבוססות על ראיות ובגיבוש תוכנית לאומית בתחום הסיוע לאנשים באי-ביטחון תזונתי בישראל באמצעות למידה מן הנעשה במדינות מפותחות בעולם בהיבטים של חקיקה, מדיניות והפעלת תוכניות סיוע למשפחות החיות באי-ביטחון תזונתי ובאמצעות מיפוי אתגרים, חסמים ופרקטיקות מיטביות שמדינות מפעילות עבור משפחות אלו.

שיטה

נסקרו מאמרים ומחקרים עדכניים, דוחות ואתרי ארגונים ממשלתיים ובין-לאומיים הפועלים בתחום אי-הביטחון התזונתי במדינות מפותחות.

ממצאים

על פי הערכות האו"ם בשנת 2021, כמעט אחד מכל שלושה אנשים סבל מאי-ביטחון תזונתי מתון או חמור ואחד מכל עשרה אנשים ברחבי העולם סבל מרעב. במדינות ה-OECD חוו אי-ביטחון תזונתי 7.5% בממוצע מכלל האוכלוסייה בשנים 2019–2021. ברחבי העולם נמצא כי אי-ביטחון תזונתי שכיח יותר בקרב ילדים ומשפחות עם ילדים, ובעיקר משפחות חד-הוריות; נשים; אנשים בעלי הכנסה נמוכה או ללא הכנסה כלל; אנשים המסתמכים על קצבאות וסיוע סוציאלי; אנשים המתגוררים באזורים כפריים ומרוחקים; דרי רחוב; מהגרים, פליטים ומבקשי מקלט; אנשים מקבוצות מיעוט תרבותיות ואתניות; אנשים הסובלים ממחלות או ממוגבלויות פיזיות או נפשיות אנשים שחוו אירועי חיים קשים וטראומטיים וכן סטודנטים לתואר אקדמי ללא תמיכה כלכלית משפחתית.

ארגון המזון והחקלאות של האו"ם (FAO) הגדיר ארבעה "עמודי תווך" חיוניים לקיומו של ביטחון תזונתי: זמינות מזון, גישה למזון, שימוש במזון ויציבות של כל השלושה לאורך זמן. מתוך הממצאים עולה כי הבעיה המרכזית במדינות מפותחות אינה נוגעת כמעט לממד הזמינות של המזון אלא מתמקדת בעיקר בממד הגישה למזון (המתבטא בקושי כלכלי של בעלי הכנסות נמוכות לרכוש מזון וכן בקושי פיזי של בעלי מוגבלויות וקשישים להגיע למזון), וכן בממד השימוש במזון (המתבטא בקושי לרכוש או בחוסר ידע או מיומנות להכין מזון בריא).

בבחינת פעולות של חקיקה ומדיניות לצמצום אי-ביטחון תזונתי עולה כי 'הזכות למזון' מבוססת באמנות בין-לאומיות אך אינה מעוגנת בחוקתן של מרבית המדינות המפותחות. בשנים האחרונות מדינות מפותחות ובהן שווייץ, אוסטרליה, קנדה וסקוטלנד מתחילות להכיר בצורך לפתח תוכנית מזון לאומית מעוגנת בחקיקה במטרה להתמודד עם אי-ביטחון תזונתי בהקצאת משאבים ובגיבוש תוכניות כוללניות רב-ממדיות וארוכות-טווח.

מדינות רבות, בעיקר ברחבי אירופה, מסתמכות על פעולותיהם של ארגוני מגזר שלישי לסיוע במזון, שמתבססים על גיוס תרומות מזון מהקהילה או מעודפים של תעשיית המזון ועל עבודת מתנדבים, ועל פי רוב אינם מנוהלים ישירות בידי הממשלה. מחקרים מצביעים על כך שארגונים אלו אינם מצליחים למנוע אי-ביטחון תזונתי חמור ומתמשך, בין היתר בשל היצע נמוך מהביקוש.

נוסף על תוכניות אלו, מדינות מפותחות רבות מספקות סיוע ממשלתי כספי למשקי בית בעלי הכנסות נמוכות או ללא הכנסות כלל, במטרה לסייע להם להגדיל את גישתם למזון ולצרכים בסיסיים אחרים. הסיוע ניתן במגוון דרכים: תמיכה כספית ייעודית עבור מזון (כגון שוברי מזון או סבסוד מזון עבור אנשים באי-ביטחון תזונתי); תמיכה באמצעות קצבאות (כגון קצבת הבטחת הכנסה, קצבת ילדים וקצבת זקנה אוניברסליות) ותמיכה סוציאלית (כגון סיוע בשכר דירה, סבסוד מסגרות חינוך, סיוע בהוצאות בריאות ותוכניות תמיכה כספית במסגרת מחלקות הרווחה המקומיות). הספרות המקצועית מלמדת שקצבאות הממוקדות בקבוצות פגיעות באוכלוסייה כמו זקנים וילדים מסייעות בהפחתת אי-הביטחון התזונתי בקבוצות אלו ובעיקר במשקי בית ברמות ההכנסה הנמוכות-יותר. תוכניות סיוע בשוברי מזון נמצאו מסייעות בהפחתת השכיחות של אי-ביטחון תזונתי וחומרתו, ועם זאת נמצא כי שיעורי אי-הביטחון התזונתי בקרב המשתתפים בתוכניות אלו נותרו גבוהים.

מענים נוספים מתמקדים בסיוע במזון באמצעות תוכניות עבור קבוצות באוכלוסייה הפגיעות לאי-ביטחון תזונתי ובכללן תוכניות מזון ייעודיות לילדים, המופעלות על פי רוב באמצעות מפעלי הזנה בבתי הספר, תוכניות עבור נשים בהיריון, אימהות ותינוקות ותוכניות עבור סטודנטים. נמצא כי שילוב של סיוע סוציאלי, תמיכה כספית והרחבת תוכניות ביטוח לאומי הביאו להפחתה ניכרת ומובהקת באי-ביטחון תזונתי במשקי הבית הזכאים. נוסף על מענים ממשלתיים עולות בספרות יוזמות עירוניות וקהילתיות, כגון חיזוק חקלאות עירונית, קידום שוויון חברתי ופיתוח כלכלי וקידום צריכת מזון בריאה ובת-קיימה, המיושמות למטרת צמצום אי-הביטחון התזונתי בקרב תושבי הערים. אתגרים וחסמים בתחום מיוחסים בין היתר להתמקדות צרה מדי של החקיקה והמדיניות הממשלתית באי-ביטחון תזונתי כגורם מבודד של מחסור במזון ברמת הפרט בלבד, בלי להתייחס להשפעות של מבנים חברתיים רחבים על העוני ובלי לשאוף לשינויים מערכתיים; הסתמכות של ממשלות על מעני חירום של ארגוני מגזר שלישי ושל ארגוני צדקה כפתרונות ארוכי-טווח; היעדר מדידה שיטתית, אחידה ועקבית של היקף אי-הביטחון התזונתי ומאפייניו וחוסר במחקרים להערכת יעילותן של תוכניות סיוע בצמצום התופעה; חוסר התחשבות בקולם של מקבלי השירות, המקשה עליהם להשפיע על פתרונות המותאמים לצורכיהם.

המלצות

  • מומלץ לפעול לעיגון 'הזכות למזון' בחקיקה ולפתח מנגוני בקרה להבטחת יישומה.
  • מומלץ להשקיע בשיטות איתור, ניטור ומדידה אחידות, שיטתיות ועקביות לבחינת שיעור הסובלים מאי-ביטחון תזונתי ומאפייניהם וללוות את התוכניות הקיימות לצמצום אי-הביטחון התזונתי במחקרים להערכת יעילותן בצמצום התופעה ובמניעתה.
  • מומלץ למדינות לגבש אסטרטגיות מקרו ארוכות-טווח ולפתח מדיניות לאומית חברתית כוללנית המתפרסת על תחומים הקשורים לאי-ביטחון תזונתי ובכללם חינוך, תעסוקה, בריאות הנפש, דיור, רווחה, תחבורה, מחירי מזון ועוד.
  • מומלץ להגביר את ההשקעה בהתערבויות ממוקדות בקבוצות פגיעות כמו נשים וילדים, נוער, זקנים וסטודנטים.
  • מומלץ למדינות לקדם גישה שיתופית שתפעל לחיזוק מנהיגות מקומית ויזמות קהילתית, תחזק שותפות ואוטונומיה של מקבלי השירותים הסובלים מאי-ביטחון תזונתי ותקדם בניית קואליציות ושיתופי פעולה בין-תחומיים בין בעלי עניין, תוכניות ומגזרים שונים.
  • מומלץ לתמוך במועצה לאומית לביטחון תזונתי כגוף מתכלל שישתתפו בו נציגים מהמגזר הפרטי ומהציבור לצורך ביצוע פעולות תיאום, הערכה, איגום נתונים, פיתוח מענים ופיקוח על יישומם, מתן המלצות מקצועיות לקובעי המדיניות בשגרה ובזמני חירום וקידום מדיניות לאומית בתחום.

 

הצעה לציטוט בעברית:
אור שרביט, ז. (2024). אי-ביטחון תזונתי במדינות מפותחות בעולם – מאפיינים, מענים ואתגרים: סקירה בין-לאומית. דמ-24-994. מכון מאיירס-ג'וינט-ברוקדייל.

הצעה לציטוט באנגלית:

Or Sharvit, Z. (2024). Food Insecurity in Developed Countries Around the World – Characteristics, Responses, and Challenges: An International Review. RR-994-24. Myers-JDC-Brookdale Institute. (Hebrew)