מדינות מפותחות רבות בעולם מתמודדות כיום עם בעיית חוסר מזון ותזונה לא הולמת (בשל קשיים כלכליים). במקצתן, תופעות אלה אף הולכות ומחריפות. להבדיל ממדינות מתפתחות, שבהן מדובר בחסר חריף של מזון, שעשוי להתבטא בתת-תזונה חמורה, המסכנת חיים ומחייבת טיפול חירום רפואי, הרי שבמדינות המפותחות הבעיה מוגדרת כהעדר נגישות סדירה למזון מזין בכמות מספקת המאפשר חיים פעילים ובריאים ומיצוי של פוטנציאל התפתחותי. המכשולים המרכזיים להשגת מזון בעולם המערבי קשורים למידת יכולתו של משק הבית לקנות מזון. יכולת זאת מושפעת, בין היתר, מן המצב הכלכלי של המדינה, מרמת ההכנסה הממוצעת של משקי הבית וממידת אי השוויון בהכנסות.
היקף העוני בישראל והגידול בו לאורך שנות התשעים כמו גם החרפת המשבר הכלכלי בשנתיים שלפני המחקר, תרמו לכך שתופעת אי-הביטחון התזונתי עלתה לתודעה ולדיון הציבורי גם בישראל.
מחקר זה, שנערך בידי קבוצת חוקרים ממאיירס-ג'וינט-מכון ברוקדייל וממשרד הבריאות, מספק בפעם הראשונה אומדנים כלל ארציים להיקף הבעיה. מטרת המחקר הייתה למדוד את היקף אי-הביטחון התזונתי בישראל וחומרתו וכן את השלכותיו על דפוסי צריכת המזון בפועל ועל צריכת רכיבי תזונה. לשם כך נערך סקר טלפוני ארצי, בחודשים מארס-מאי 2003, באמצעות שאלון מובנה, בקרב מדגם מייצג של 1,490 משקי בית. במחקר נעשה שימוש במדדים שנבנו ותוקפו במחקרים בארצות הברית.
ממצאי המחקר הנוכחי הוצגו בפני קובעי מדיניות במשרדי הממשלה ובפני פורומים שונים שמעורבים בנושא, גם במגזר הוולונטרי, ושימשו בסיס לבחינת הקדימות שיש לתת לנושא הביטחון התזונתי בישראל ולקידום הדיון על הדרכים המועילות ביותר להתמודד עם בעיה זו בנסיבות הקיימות.
המחקר נערך בשיתוף עם משרד הבריאות, משרד הרווחה, המוסד לביטוח לאומי והפורום לביטחון תזונתי ועוני.