איך השפיעה הרפורמה הביטוחית בבריאות הנפש על הנטל הכלכלי המוטל על משקי הבית בישראל?

רקע

הרפורמה הביטוחית בבריאות הנפש נכנסה לתוקף ב-1 ביולי 2015 והעבירה את האחריות למימון שירותי בריאות הנפש ולאספקתם ממשרד הבריאות לקופות החולים. המטרות העיקריות של הרפורמה היו שיפור האיכות, הזמינות והנגישות של שירותי בריאות הנפש בקהילה, לרבות שיפור הנגישות הכלכלית – היכולת לקבל שירותים איכותיים מבלי לחוות קושי כלכלי, הנמדד על ידי גובה ההוצאה מן הכיס (להלן: הוצאה). שיפור הנגישות נעשה באמצעות הכללתם בסל הבריאות הציבורי, בכיסוי מלא או חלקי, והרחבת היצע השירותים במרפאות הציבוריות. אולם עד כה טרם נבדקה השפעתה של הרפורמה על הנטל הכלכלי המוטל על משקי הבית בישראל הכרוך בשימוש בשירותים אלו.

מטרה

לאפיין את מגמת הנטל הכלכלי המוטל על משקי הבית בישראל, הנובע מן ההוצאה על שימוש בשירותי בריאות הנפש בקהילה, ולבחון את השפעת הרפורמה הביטוחית על נטל זה.

שיטה

ניתוח תיאורי של נתונים מסקרי הוצאות משקי בית של הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה (למ"ס) בשנים 2022-2008. המשתנים התלויים שנותחו היו: (1) שיעור משקי הבית עם הוצאה שנתית על שירותי בריאות הנפש (קבוצת ההתערבות) ושיעור משקי הבית עם הוצאה שנתית על שירותי שיקום והתפתחות (קבוצת ההשוואה) מסך כל משקי הבית בכל שנה; (2) גובה ההוצאה השנתית הממוצעת בקרב משקי בית עם הוצאה על שירותים אלו. בוצעו שני ניתוחי (Difference In Differences) DID. ניתוח זה מעריך השפעה סיבתית של התערבות כאשר אי אפשר לבצע ניסוי מבוקר עם דגימה אקראית.

ממצאים

לאחר החלת הרפורמה חלה עלייה הן בשיעור משקי הבית עם הוצאה על שירותי בריאות הנפש הן בגובה ההוצאה. שיעור משקי הבית עם הוצאה על שירותים אלו עלה יותר משיעור משקי הבית עם הוצאה על שירותי שיקום והתפתחות (מ-2.2% ל-2.9% לעומת מ-1.6% ל-1.8%, בהתאמה; ההבדל מובהק), ולפיכך עלייה זו נבעה ישירות מהחלת הרפורמה. נוסף על כך גובה ההוצאה השנתית על שירותי בריאות הנפש עלה במובהק (מכ-7,800 ש"ח לכ-9,000 ש"ח, בממוצע), אולם העלייה לא הייתה שונה במובהק מהעלייה בגובה ההוצאה השנתית על שירותי שיקום והתפתחות, ולכן אי אפשר לקשור בין עלייה זו ובין החלת הרפורמה.

דיון

ממצאי המחקר מתווספים לנתונים קודמים שהראו עלייה ניכרת בהיקף השימוש בשירותי בריאות הנפש שניתנו בקהילה במסגרת סל הבריאות הציבורי לאחר החלת הרפורמה. נראה כי חרף הגידול בהיצע השירותים הציבוריים, שיעור משקי הבית עם הוצאה עלה, מה שמעיד על כך שהמערכת הציבורית נותנת מענה חלקי בלבד לביקוש. נוסף על כך העלייה בגובה ההוצאה על שירותים אלו עולה בקנה אחד עם נתונים קודמים שהראו כי נעשה שימוש רב בטיפולים פסיכותרפיים במסלול המטפלים העצמאיים או באופן פרטי לגמרי הכרוכים בהוצאות גבוהות. כל אלו מעידים על כך שהרפורמה לא הפחיתה את שיעור משקי הבית הנזקקים לשלם מן הכיס עבור שירותי בריאות הנפש.

המלצות

פרט לפעולות משרד הבריאות להרחבת מערך ההכשרה לפסיכיאטרים ופסיכולוגים, כדאי להמשיך לקדם צעדי מדיניות להרחבה ולגיוון של כוח האדם המטפל ולהכשיר מגוון רחב יותר של אנשי מקצוע. כמו כן כדאי להמשיך לגוון את הספקת השירותים ולהציע מודלים חדשים של טיפול נוסף על מפגש יחידני עם פסיכיאטר או פסיכותרפיסט. כדאי שהיצע נוסף זה יינתן במסגרת המערכת הציבורית ללא תשלום.

כדי לנתב את המשאבים של המערכת הציבורית ביעילות רבה יותר, כדאי למשרד הבריאות לקבוע כללי זכאות לשירותים לפי אבחנה, עם פרוטוקולי טיפול מבוססי ראיות לפי אבחנה, בעדיפות לטיפולים בקהילה, קצרי מועד, לפי הצורך.

ולבסוף, כדאי לקדם מדיניות מימון פרוגרסיבית ולהגן על מיעוטי היכולת הזקוקים לשירותים מקושי כלכלי או אף מוויתור על שירותים. יש להימנע מלהטיל דמי השתתפות עצמית על צריכת שירותי בריאות הנפש במרפאות הציבוריות או של קופות החולים. כמו כן כדאי לצמצם את דמי ההשתתפות העצמית לביקורים אצל מטפלים עצמאים העובדים עם קופות החולים באמצעות הנחות, תקרות ופטורים לפי רמת הכנסה, למשל למקבלי הבטחת הכנסה.

הצעה לציטוט בעברית:
וייצברג, ר' ונורמן, ט' (2026). איך השפיעה הרפורמה הביטוחית בבריאות הנפש על הנטל הכלכלי המוטל על משקי הבית בישראל? דמ-26-075. מכון מאיירס-ג'וינט-ברוקדייל.