פיקוח על מסגרות חינוך לגיל הרך: סקירה בין-לאומית

רקע

בינואר 2022 הועברה האחריות המקצועית על מסגרות חינוך לגילי לידה עד שלוש מזרוע העבודה במשרד הכלכלה למשרד החינוך (לפני כן הייתה האחריות להן של משרד העבודה והרווחה). בעקבות מהלך זה משרד החינוך אחראי כיום לכלל מסגרות החינוך לגיל הרך בישראל מגיל לידה ועד גיל שש. בהרחבת היקף המסגרות לגיל הרך וסוגיהן, טמונים אתגרים רבים בהיבטים של פיקוח. לכן פנה האגף לחינוך לגיל הרך במשרד החינוך למכון מאיירס-ג'וינט-ברוקדייל בבקשה לסקור את המדיניות הנהוגה במדינות שונות בעולם בנוגע לפיקוח על מסגרות חינוך לגיל הרך, את גישות הפיקוח ואת עבודת הפיקוח במסגרות אלה.

מטרה

מטרת הסקירה היא ללמוד על גישות הפיקוח ועל דרכי היישום במדינות בעולם כדי לבנות תשתית של ידע לפיתוח מערך הפיקוח על המסגרות לגיל הרך בישראל – מדיניות הפיקוח (חקיקה, מטרות ותפיסות), מבנה מערכי הפיקוח ופרקטיקות הפיקוח.

שיטה

בסקירה הושם דגש במדינות: אוסטרליה, אנגליה, אירלנד, פינלנד ונורווגיה. נסקרו מקורות עדכניים וגלויים, מסמכי חקיקה ומדיניות, פרסומים של ארגוני פיקוח (כולל מדריכים ודוחות של ממצאי פיקוח), אתרי אינטרנט של הארגונים וספרות מקצועית.

ממצאים ותובנות

מבנה מערכת החינוך ברוב המדינות שנסקרו משקף שאיפה ליצור רצף חינוכי בגיל הרך, גם אם יש הבדלים בין המדינות במידת היישום של רכיבים ברצף. שאיפה זו מתבטאת גם במערך הפיקוח שהוא אחיד לשתי קבוצות הגיל – לידה עד שלוש ושלוש עד שש – בכל המדינות, למעט אירלנד (שבה אין רצף פיקוחי). פרט לכך נמצאו שני מודלים מרכזיים לפיקוח – (א) פיקוח ברמה הלאומית – מודל המאפיין את אוסטרליה, אנגליה ואירלנד. באנגליה ואירלנד הפיקוח נעשה ברמה הלאומית על ידי גוף פיקוח הפועל בחסות משרד ממשלתי; באוסטרליה קיים ארגון פיקוח פדרלי אשר מנחה את גופי הפיקוח במדינות ובטריטוריות. הפיקוח על המסגרות נעשה באופן ישיר בכל מדינה וטריטוריה על ידי מפקחים מקומיים; (ב) פיקוח ברמה המקומית – מודל המאפיין את נורווגיה ופינלנד. הפיקוח בהן נעשה כבקרה עצמית במסגרות עצמן ובאחריות הרשויות המקומיות, ואילו המשרד הממשלתי עוסק בקביעת סטנדרטים, בפיקוח על תקינות הבקרה המקומית (מטא-רגולציה) ובמעורבות ישירה במקרים חריגים (לפעמים גם באמצעות ענישה ואכיפה). בכל המדינות שנסקרו ניכר עיסוק רב בפיתוח סטנדרטים או קווים מנחים לאיכות שיהיו שקופים וברורים הן למסגרות הן למקבלי השירות (הורים). לצד מגמות בפיקוח שהן משותפות לחמש המדינות שנסקרו, ניכר שיש סוגיות שהוסדרו רק בחלק מן המדינות ובמדינות אחרות נמצאות על סדר היום, כגון מעורבות הורים וילדים בתהליכי הפיקוח, פיתוח כלים ותהליכים מובנים לבקרה עצמית של המסגרות והכשרת המפקחים.