ידע ועמדות של רופאים בקהילה ושל הציבור הרחב כלפי טיפול במצבי סוף החיים וטיפול פליאטיבי

לטיפול פליאטיבי יתרונות רבים להקלת הסבל ולשיפור איכות החיים של חולים קשים במצבי סוף החיים, אך הוא עדיין זמין בהיקף מצומצם בישראל. המחקר הנוכחי בוחן את הידע והעמדות של הרופאים בקהילה ושל הציבור הרחב כלפי טיפול באנשים במצבי סוף החיים וכלפי טיפול פליאטיבי ואת המחסומים והאתגרים בהספקתו. נערכו שני סקרים, האחד בקרב 227 רופאי משפחה שרואיינו בשאלון למילוי עצמי והשני  בקרב 721 איש מתוך האוכלוסייה הכללית שרואיינו בראיון טלפוני.

בין ממצאי המחקר העיקריים:

  • כ-70% מהרופאים אמרו שיש להם מיומנות לטפל בחולים בהתאם לעקרונות פליאטיביים, אך שיעור העושים שימוש בעקרונות האלה בפועל נמוך בהרבה. לדוגמה: רק-24% אמרו שהם מבררים מהן העדפות טיפול של חולים קשים.
  • המכשולים העיקריים להפנייה לטיפול פליאטיבי שהעלו הרופאים הם: מחסור בשירותים פליאטיביים, העדר הנחיות על הנסיבות והעיתוי המתאים להפנייה אליהם, והעובדה שהשירותים הקיימים נגישים כמעט אך ורק  לחולי סרטן.
  • כ-46% מהציבור הרחב לא שמעו מעולם על טיפול פליאטיבי או על טיפול לצמצום הסבל ולשיפור איכות החיים בתקופה הסמוכה לסוף החיים.
  • עמדות הציבור כלפי טיפול בסוף החיים הן מורכבות ולא תמיד עקביות. כ-90-80% סברו כי איכות חייהם חשובה יותר מאשר אורך החיים,  ואמרו שהם רוצים לבחור איזה טיפול לקבל ורוצים שיתחשבו ברצונותיהם. לעומת זאת, אחוז משמעותי, כ-60%, אמרו שבעת מחלה חשוכת מרפא ירצו שיעשו הכל כדי להציל את חייהם ו- 53% סוברים שלא צריך לכתוב הנחיות מקדימות.

ממצאי המחקר מלמדים על החשיבות שיש למספר דרכי פעולה: הרחבת ההכשרות לרופאי הקהילה בעקרונות הטיפול הפליאטיבי, והרחבת מעורבותם בטיפול בחולים שלהם במצבי סוף החיים. ניתן לקדם זאת באמצעות חיזוק הקשר עם צוות ייעוץ פליאטיבי ועם שירותי תמיכה מתאימים, שגם אותם ראוי להרחיב. כמו כן יש צורך בהגדלת הנגישות לשירותים פליאטיביים לחולים קשים שאינם חולי סרטן. בנוסף, קיים צורך בהרחבת הידע של הציבור הרחב על השירותים האלה באמצעות פעולות הסברה.

ממצאי המחקר הוצגו בפני מנהלים בקופות החולים ובמשרד הבריאות. כמו כן, הממצאים משמשים כיום בתהליך בניית 'התכנית הלאומית לטיפול באנשים במצבי סוף החיים ולטיפול פליאטיבי', שהיא שיתוף פעולה בין משרד הבריאות, אשל ומאיירס-ג'וינט-ברוקדייל.

המחקר מומן בסיוע מענק מחקר מהמכון הלאומי לחקר שירותי הבריאות ומדיניות הבריאות.