שיתוף מידע בריאותי בישראל: היבטים ארגוניים

מדינת ישראל הייתה בין הראשונות להטמיע מערכת לשיתוף מידע רפואי בקנה מידה לאומי. המערכת מסייעת לשיתוף בין-ארגוני של מידע על המטופל הכולל סימפטומים, תוצאות בדיקות מעבדה ודימות, אבחנות וטיפולים. המערכת הוטמעה בכל בתי החולים והמרפאות של שירותי בריאות כללית לפני יותר מעשור, ולאחרונה הורחבה ההטמעה לכלל בתי החולים וקופות החולים בישראל.

מן הספרות הבין-לאומית עולה כי שימוש במערכות שיתוף מידע עשוי לתרום לאיכות ולבטיחות הטיפול ולרצף טיפולי, תוך צמצום עלויות. עם זאת, עולה כי הרופאים לא תמיד נעזרים במערכת ובנתונים שמערכות מסוג זה מעמידות לרשותם, וכי היקף השימוש תלוי במגוון רחב של גורמים קונטקסטואליים, טכנולוגיים וניהוליים.

מטרות המחקר היו לבחון כיצד בעלי תפקידים בכירים בבתי החולים ובקופות החולים בישראל תופסים את התרומה הפוטנציאלית של המערכת למטרות הארגוניות; מה הם לדעתם הגורמים המעכבים והמקדמים את השימוש בה ובאילו צעדים הם נקטו כדי לקדם את השימוש. מטרה נוספת הייתה ללמוד על מידת השימוש בפועל במערכת בבתי החולים.

בין הממצאים:

• יש הסכמה בקרב בכירים במערכת הבריאות בישראל על כך שהמערכת כבר תרמה רבות לטיפול, שתרומותיה כנראה יגדלו בעתיד, ושלמנהלים יש תפקיד חשוב בעידוד השימוש בה.
• נמצאה שונות רבה בין קופות החולים באשר למידה שבה המערכת לשיתוף מידע מופעלת ובמידת ההשקעה בעידוד השימוש בה.
• נמצאה שונות רבה בין בתי החולים במידת השימוש במידע שמספקת המערכת ובמידה שבה מעודדים את השימוש בה. יתר על כן, מנהלי בתי החולים סבורים שרמת השימוש במערכת צריכה להיות גבוהה יותר מן הרמה הנוכחית.

ממצאי המחקר מעידים על כך שחשוב לגבש קונצנזוס ברור בקרב מנהלים ואנשי מקצוע מובילים בנוגע לסוגי המקרים שבהם מערכת שיתוף המידע יכולה לתרום תרומה משמעותית, לעקוב אחר מידת השימוש במערכת ולעודד שימוש בה במקרים אלה.

המחקר מומן בסיוע המכון הלאומי לחקר שירותי הבריאות ומדיניות הבריאות.