אנשים עם מוגבלות באוכלוסייה הערבית בישראל

רקע

אנשים עם מוגבלות בישראל מתמודדים עם חסמים נכבדים במיצוי זכויותיהם ובהשתלבות מלאה באוכלוסייה, על אחת כמה וכמה אנשים עם מוגבלות באוכלוסייה הערבית. אוכלוסייה זו מודרת משני טעמים: (1) בשל היותה חלק מקבוצת מיעוט ערבית, שמתאפיינת במצב חברתי-כלכלי ירוד לעומת האוכלוסייה היהודית, בחוסר הספקה של שירותים ציבוריים ובחוסר נגישות פיזית ושפתית לשירותים הקיימים; (2) בגלל היותה עם מוגבלות. בבואם לצרוך שירותים, אנשים עם מוגבלות באוכלוסייה הערבית נתקלים בחסמים מסוגים שונים ברמת המערכת, הקהילה והפרט, בין היתר משום שהם נוטים להשתלב פחות בתחומי חיים שונים לעומת אנשים עם מוגבלות באוכלוסייה היהודית. כיום חסר מידע על אודות מאפייני אנשים עם מוגבלות באוכלוסייה הערבית והשירותים שהם צורכים, ולכן אי אפשר לבחון אילו שירותים נצרכים ואילו יש עוד לפתח כדי שאנשים עם מוגבלות באוכלוסייה הערבית יוכלו לממש את זכויותיהם ואת מלוא הפוטנציאל שלהם.

מטרת המחקר

מחקר זה ביקש לספק תמונת מצב עדכנית על היקף האנשים עם מוגבלות באוכלוסייה הערבית ועל מאפייניהם. בהתאם, המחקר בחן את נושא צריכת השירותים בקרב אנשים עם מוגבלות באוכלוסייה הערבית והרחיב את הידע וההבנה בשלוש הסוגיות האלה:

1. דפוסי צריכת השירותים של אנשים עם מוגבלות באוכלוסייה הערבית בתחום הבריאות, הרווחה, החינוך וההשכלה, התעסוקה, מיצוי הזכויות, הפנאי ושירותי החירום. המחקר התייחס גם לנושאים של קידום עצמאות ואוריינות דיגיטלית בקרב אנשים עם מוגבלות באוכלוסייה הערבית, תמיכת המשפחה והקהילה באנשים ומצבן הייחודי של נשים עם מוגבלות באוכלוסייה הערבית
2. חסמים המקשים על צריכת שירותים ועל מיצוי זכויותיהם של אנשים עם מוגבלות באוכלוסייה הערבית
3. צרכים של אנשים עם מוגבלות באוכלוסייה הערבית שאינם מקבלים מענה במסגרת השירותים שניתנים כיום בישראל ודורשים פיתוח של שירותים חדשים

אוכלוסיית הבדואים בנגב עם מוגבלות נבחנה בהשוואה לכלל האוכלוסייה הערבית עם מוגבלות.

רכיבי המחקר

• סקירת ספרות ובכללה מאמרים אקדמיים, ספרות אפורה הכוללת דוחות מחקר וניירות מדיניות, אתרי אינטרנט של משרדי ממשלה ושל ארגונים נותני שירותים ועוד.
• ראיונות עם קהל היעד ועם אנשי מפתח, ובהם בוגרים עם מוגבלות באוכלוסייה הערבית (n = 15), הורים לילדים עם מוגבלות (n = 24) ואנשי מקצוע בתחומי שירות שונים (n = 65).
• ניתוח נתונים מנהליים שסיפקו 11 גופים מוסדיים.
• ניתוח משני של נתוני סקרים שנערכו בקרב מדגם מייצג של אוכלוסיית ישראל הכולל אנשים עם מוגבלות מן האוכלוסייה הערבית: (1) סקר דעת הציבור על רמת השירות במערכת הבריאות ועל תפקודה שבוצע על ידי מכון מאיירס-ג'וינט-ברוקדייל, 2022; (2) הסקר החברתי של הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, 2021; (3) סקר ביטחון אישי של הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, 2022.

ממצאים עיקריים

מן המחקר עלה שאנשים עם מוגבלות באוכלוסייה הערבית סובלים מהדרה כפולה: הן בשל השתייכותם לקבוצת מיעוט הן בשל היותם אנשים עם מוגבלות. רוב הנתונים המוצגים בדוח מעידים על כך שמצבם של אנשים עם מוגבלות באוכלוסייה הערבית טוב פחות מזה של אנשים ללא מוגבלות באוכלוסייה הערבית ושל אנשים עם מוגבלות באוכלוסייה היהודית, ומצבם של האנשים עם מוגבלות באוכלוסייה הבדואית בנגב טוב אף פחות. נשים עם מוגבלות באוכלוסייה הערבית ובאוכלוסייה הבדואית בנגב סובלות מהדרה משולשת על שום השייכותן לקבוצת מיעוט, היותן נשים והיותן עם מוגבלות, ונסיבות חייהן במגוון תחומים, כגון תעסוקה, השכלה ומצב משפחתי טוב פחות מזה של גברים עם מוגבלות באוכלוסייה הערבית והבדואית בנגב.

עוד עלה מהמחקר ששיעור האנשים המוכרים עם מוגבלות באוכלוסייה הערבית נמוך משיעורם בקרב האוכלוסייה היהודית (12% ו-13%, בהתאמה), אך על פי דיווח עצמי הכולל גם לא מוכרים, המגמה מתהפכת, ומתברר ששיעור האנשים עם מוגבלות באוכלוסייה הערבית גבוה משיעורם באוכלוסייה היהודית (21% ו-19% בהתאמה). נמצא שיש הבדלים בשכיחות של סוגי מוגבלויות בין האוכלוסייה הערבית ליהודית, למשל יותר מוגבלויות 'נראות' (למשל מוגבלות פיזית ומוגבלות ראייה) באוכלוסייה הערבית ויותר מוגבלויות 'בלתי נראות' (למשל אוטיזם ומוגבלות נפשית) באוכלוסייה היהודית. עוד נמצא שאנשים עם מוגבלות באוכלוסייה הערבית צורכים פחות שירותים – כגון קצבאות נכות, שירותי רווחה ממינהל מוגבלויות, שירותי בריאות כולל בריאות הנפש, שירותים לילדים עם מוגבלות, חינוך, השכלה גבוהה, תעסוקה, פנאי, שירותי חירום ושירותים דיגיטליים – לעומת אנשים עם מוגבלות באוכלוסייה היהודית. שלושה סוגי חסמים מקשים על צריכת שירותים: חסמים הנוגעים למשאב האנושי שמספק את השירותים, חסמי זמינות ונגישות של השירותים וחסמים חברתיים-תרבותיים הנוגעים לפרט ולקהילה. במחקר עלו גם קשיים שנובעים מעצמאות מעטה של אנשים עם מוגבלות באוכלוסייה הערבית, בדידות שהם מדווחים עליה ופרקטיקות של בושה והסתרה.

המלצות

1. מומלץ להגביר במגוון דרכים את המודעות לזכויות ולשירותים שלהם זכאים אנשים עם מוגבלות ובני משפחותיהם.
2. מומלץ לעודד צעירים מן האוכלוסייה הערבית והבדואית בנגב לפנות ללימודים גבוהים המכשירים למקצועות שמספקים שירותים לאנשים עם מוגבלות בתחומי הבריאות, החינוך והרווחה.
3. יש לשפר את היכולת לאתר ולאבחן מוגבלויות באוכלוסייה הערבית, למשל באמצעות פיתוח מערך איתור שמתחיל מגיל צעיר מאוד (אף לפני גיל חצי שנה) בתחנות טיפת חלב ובמעונות הילדים ובהמשך בבתי הספר. הפחתת דעות קדומות כלפי אנשים עם מוגבלות יכולה לסייע לעידוד הפנייה לאבחון.
4. מומלץ לפתח תוכנית לקידום ההנגשה הפיזית של יישובים ערביים, לרבות מבני ציבור ומדרכות, וחיוני להוסיף מקומות חניה לנכים במרכזי היישובים תוך אכיפה קפדנית של חוקי החניה.
5. מוצע לפתח תוכניות חדשות לעידוד השתלבות של אנשים עם מוגבלות באוכלוסייה הערבית בהשכלה גבוהה, בתעסוקה, בפנאי; לפתח שירותי טיפול מיני-חברתי ושירותי תיווך למציאת זוגיות וכן מסגרות דיור מותאמות תרבותית; לפתח תוכניות תמיכה וליווי רגשי להורים במצבים שונים ותוכניות תמיכה נפשית המשלבות תפיסות חדשניות וכן זיקה לדת; לפתח תוכניות לקידום אוריינות דיגיטלית בקרב אנשים עם מוגבלות ובני משפחותיהם ותוכניות להעצמת נשים עם מוגבלות; לפתח בעבור הצוותים החינוכיים תוכניות הכשרה מותאמות להתמודדות עם ילדים עם מוגבלות; לקדם את ההיערכות לשעת חירום באוכלוסייה הערבית בהקשר של אנשים עם מוגבלות.

הצעה לציטוט בעברית:
הרקוביץ-אמיר, ע., גדג', נ., אילי, ת. וברלב, ל. (2024). אנשים עם מוגבלות באוכלוסייה הערבית בישראל. דמ-24-006. מכון מאיירס-ג'וינט-ברוקדייל.