רקע
עד סוף שנות השמונים של המאה ה-20, המענה העיקרי שניתן לדרי רחוב במדינות שונות בעולם היה נקודתי ומכוון לטיפול קצר מועד במשבר. בשנות התשעים, לנוכח עלייה בהיקף אוכלוסיית דרי הרחוב בעולם, החלו להתמקד בתוכניות שיקום שמטרתן טיפול והוצאה ממעגל החיים ברחוב. במקביל, וביתר שאת בתחילת שנות ה-2000, הופיעו מענים המתמקדים במתן פתרונות דיור ובמניעה. בעשורים האחרונים מתקיים שיח רב, הן בקרב קובעי המדיניות במדינות שונות בעולם, הן בקרב אנשי המחקר והאקדמיה, סביב השאלה מהם המענים המתאימים והיעילים ביותר לטיפול באוכלוסיית דרי הרחוב. שיח זה מתנהל על רקע שתי גישות מובילות – הגישה הלינארית שמבוססת על מעבר בין שלבי הטיפול השונים עד להגעה לדיור עצמאי; וגישת "דיור תחילה", שדוגלת בהענקת דיור קבוע כשלב ראשון בהתמודדות עם תופעת דרות הרחוב.
בישראל, תופעת דרות במקומות ציבוריים היא תופעה חדשה יחסית המוכרת מראשית שנות התשעים. בשנת 2019 הוערך שיעורם של דרי הרחוב בכ-0.03% מן האוכלוסייה הכללית. מדיניות הטיפול בישראל מבוססת על הגישה הלינארית, שכוללת תוכניות עם שלבים מובנים של טיפול ושל מענים ומעבר ביניהם עד להגעה לדיור עצמאי, אך בשנים האחרונות עלה גם דיון הנוגע לאימוץ של תוכניות בגישת "דיור תחילה".
באוגוסט 2020, פנה מינהל סיוע לבתי משפט ותקון במשרד העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים למכון מאיירס-ג'וינט-ברוקדייל בבקשה לבחון את המדיניות והמענים הקיימים בנוגע לאוכלוסיית דרי הרחוב וכן את הסטנדרטים הנהוגים בשירותים הניתנים להם.
מטרה
מטרת הסקירה היא לבחון את המדיניות והמענים הקיימים בעולם בנוגע לאוכלוסיית דרי הרחוב. הסקירה נועדה לשפוך אור על השאלות האלה: (1) מהם המאפיינים והצרכים של אוכלוסיית דרי הרחוב? (2) מהן הגישות ומהם סוגי המענים הקיימים לטיפול באוכלוסייה זו? (3) מהם הסטנדרטים המקובלים בשירותים הניתנים להם?
שיטה
הסקירה מבוססת על מגוון מקורות מידע מן הארץ ומן העולם. לשם בחינת ההגדרות לדרי רחוב, ההסברים לתופעה, מאפייני האוכלוסייה וצרכיה, נסקרה ספרות מדעית בין-לאומית. לצורך בחינת המדיניות בעולם, נבחנו מסמכי מדיניות של ארגונים בין-לאומיים ומסמכי מדיניות של המדינות: קנדה, אוסטרליה, פינלנד ושוודיה, שמייצגות שימוש בגישות שונות לטיפול בדרי רחוב ושינוי במדיניות לאורך השנים. לבסוף, לצורך בחינת הסטנדרטים לטיפול בדרי רחוב, נבחנו מחקרים השוואתיים שעוסקים בנושא ומסמכים של סטנדרטים לאיכות הטיפול במדינות דוברות אנגלית: אוסטרליה, אירלנד וארה"ב. איסוף המידע לסקירה נערך בין החודשים ספטמבר 2020 לדצמבר 2020.
ממצאים ומסקנות
אוכלוסיית דרי הרחוב היא מגוונת ובדרך כלל יש לה צרכים רבים ומורכבים (בריאותיים, תעסוקתיים ואישיים). בבחינת מחקרים שבדקו את יעילות גישות הטיפול נמצא כי "דיור תחילה" מצליחה יותר בשימור הדיור לטווח ארוך ומתאימה יותר לדרי רחוב עם מוגבלות נפשית, בעוד הגישה הלינארית עובדת היטב בהכנה לקראת המעבר לדיור עצמאי, והיא מתאימה במיוחד לדרי רחוב עם בעיות התמכרות שיש להם מוטיבציה גבוהה לשיקום והם מסוגלים להתמודד עם הסדרי דיור משותף. לכן מומלץ לשלב בין שתי הגישות ולהשתמש בהן באופן דיפרנציאלי, בהתאם לצורכי מקבלי השירות.
בחינת הסטנדרטים הנהוגים לטיפול בדרי רחוב מצביעה על אחידות בין המדינות בכל הקשור לתפיסה הכוללת של הטיפול בהם, לצד סטנדרטים המכוונים לשירותים ספציפיים. הסטנדרטים המכוונים לכלל השירותים הם: (1) שיתוף מקבלי השירות בתהליך לצורך הבעת עמדתם והגברת מחויבותם לתהליך, בהתאם לרצונם ונכונותם להיות שותפים בתהליך; (2) תמיכה אינטגרטיבית והסדרת השירות לתכלול מגוון השירותים שדרי הרחוב זקוקים להם; (3) התערבות מוקדמת ומניעה לשם צמצום דרות הרחוב הכרונית; (4) העסקת כוח אדם איכותי שמסוגל להתאים עצמו ולתפור "חליפת שירות" אישית לדרי הרחוב, בהתאם לצרכים האישיים של כל אחד מהם.
לצד אלה, ישנם סטנדרטים שמקבלים דגש שונה לפי סוג המסגרת: (1) במסגרות חירום המספקות לדרי הרחוב מענה קצר טווח, כגון קורת גג ומזון, המיקוד הוא בסטנדרטים הנוגעים לתשתית ולתנאים הפיזיים, להיבטים מנהליים ולכללי התנהלות; (2) במסגרות לדיור זמני ממושך (דיור מעבר) המספקות פתרונות דיור זמניים לתקופה ממושכת יחד עם תמיכה בדרגת אינטנסיביות משתנה, המיקוד הוא בסטנדרטים הנוגעים לתנאי הסף, לגובה התשלום, למשך זמן השהייה במסגרת ולתוכניות התמיכה שהן צריכות לספק; (3) במסגרות לדיור תומך קבוע, המספקות דיור קבוע עם שירותי תמיכה פרטניים, המיקוד הוא בסטנדרטים הנוגעים לתנאי השכירות ולמתן אפשרויות גישה לשירותים בקהילה.