מטופלים בפסיכותרפיה חמש שנים לאחר החלת הרפורמה הביטוחית בבריאות הנפש

רקע

ביולי 2015 נכנסה לתוקף הרפורמה הביטוחית בבריאות הנפש. במסגרת הרפורמה הועברה האחריות להספקת שירותים בתחום בריאות הנפש מן המדינה אל קופות החולים. לראשונה מאז חקיקת חוק ביטוח בריאות ממלכתי ב-1995 עיגנה הרפורמה הביטוחית את הזכות החוקית לקבלת שירותי בריאות נפש במסגרת סל הבריאות הבסיסי שקופות החולים מספקות.

מטרות המחקר

ללמוד על התנסותם של מטופלים בשירותי פסיכותרפיה בקהילה ולבחון הבדלים בהתנסות לפי מגזר הטיפול (ציבורי או פרטי) ולפי מאפייני הרקע של המטופלים, חמש שנים לאחר החלת הרפורמה הביטוחית.

שיטה

מחקר חתך (cross-sectional) בקרב מדגם מייצג של האוכלוסייה הבוגרת בישראל. באוכלוסיית המחקר נכללו מבוגרים (מעל גיל 22) הצורכים שירותי פסיכותרפיה בקהילה. הנתונים נאספו באמצעות סקר אינטרנטי שנעשה בדצמבר 2020. נוסף על כך, בין יוני לאוקטובר 2021, נערכו עשרה ראיונות עומק עם מרואיינים שקיבלו טיפול פסיכותרפיה בשנה שקדמה לסקר. רוב הראיונות התבצעו בשיחת וידיאו על פי פרוטוקול לריאיון חצי מובנה.

ממצאים עיקריים

שיעור מקבלי טיפול פסיכותרפי בשנה שקדמה לסקר עמד על 8.4%. מהם, 51% קיבלו טיפול במגזר הציבורי. מקרב המדווחים על קבלת טיפול במגזר הפרטי, 20% דיווחו על פנייה למגזר הציבורי טרם הפנייה לטיפול פרטי (7% דיווחו כי קיבלו קודם טיפול במסגרת קופת החולים שלהם ו-13% דיווחו כי פנו לקבלת טיפול בקופה, אך לא קיבלו אותו בפועל). ניתוח רב-משתני (רגרסיה לוגיסטית), שהמשתנה התלוי בו היה הסיכוי להיות מטופל במגזר הפרטי לעומת הסיכוי להיות מטופל במגזר הציבורי, העלה כי: (1) הסיכוי להיות מטופלים במגזר הפרטי גבוה יותר בקרב נשים, חרדים, אקדמאים ומי שאינם נשואים (לעומת גברים, לא חרדים, לא אקדמאים ונשואים); (2) הסיכוי להיות מטופלים במגזר הפרטי נמוך יותר בקרב ערבים (לעומת יהודים) ובקרב מי שנעזרים גם ברופא משפחה או בפסיכיאטר בקשר לבעיה הנפשית שבגללה פנו לפסיכותרפיה (לעומת מי שאינם נעזרים ברופא משפחה ובפסיכיאטר למטרה זו).

נמצאו הבדלים מובהקים במאפייני המטופלים, בזמני ההמתנה לטיפול, במשך הטיפול ובסיבות לסיומו – בין המגזר הפרטי למגזר הציבורי, ואף שככלל נרשמה חוויית מטופל טובה בקרב כלל המשיבים לסקר (ציון ממוצע של 8.7 מתוך 10 במדד חוויית המטופל), נמצא כי המטופלים במגזר הפרטי דיווחו בממוצע על חוויית טיפול טובה יותר מהמטופלים במגזר הציבורי (ציון ממוצע של 9.1 לעומת 8.3). הפער נשמר גם בפיקוח על מאפייניהם האישיים של המטופלים בניתוח רב-משתני.

מקרב מי שהחלו את הטיפול לפני פרוץ מגפת הקורונה, 76% דיווחו על קבלת טיפול מרחוק או על שילוב של טיפול מרחוק עם טיפול פנים-אל-פנים, במהלך התקופה שלאחר ההתפרצות. לעומת זאת, כמחצית מהטיפולים שהחלו לאחר התפרצות מגפת הקורונה התקיימו פנים-אל-פנים בלבד. מראיונות העומק עלה כי קשה יותר להתחיל טיפול מרחוק ולבסס את הקשר עם המטפלת, אך אפשר בקלות רבה יותר להמשיך מרחוק טיפול שכבר התבסס פנים-אל-פנים.

לפי תפיסת רוב המטופלים, הטיפול מרחוק יעיל פחות בהשגת מטרות הטיפול (66%) ומאפשר פחות שיחה על נושאים רגישים (58%) או יצירת קשר והבנה עם המטפלת (66%). כך בקרב מי שהתנסו בטיפול מרחוק בפועל, אך ביתר שאת בקרב מי שלא התנסו בכך. עם זאת, בראיונות העומק עלתה גם התפיסה כי בעיתות משבר ובמצבים שבהם טיפול פנים-אל-פנים אינו אפשרי, טיפול מרחוק עדיף על חוסר טיפול.

מסקנות

מן הממצאים עלה כי שיעור המטופלים בפסיכותרפיה בקהילה גבוה משהוערך בעבר (8.4% ולא 3%). כמחציתם מקבלים טיפול פרטי, אף על פי שהשירות נמצא בסל הבריאות.

עוד עלה כי ישנה אוכלוסייה המעוניינת בקבלת שירות במגזר הציבורי ואינה מקבלת אותו. ייתכן כי הנתון ש-20% מן המטופלים במגזר הפרטי פנו לקבלת טיפול ציבורי אך לא קיבלו מענה מלא לצורכיהם הוא בגדר הערכת חסר לשיעור המעוניינים בטיפול במגזר הציבורי: רבים מניחים מראש כי ייאלצו להמתין זמן רב לטיפול במגזר הציבורי או מבקשים חופש רב יותר בבחירת המטפלת משמאפשר המגזר הציבורי, ולכן מראש הם אינם פונים אליו כלל. ממצאי המחקר העלו גם הבדלים במאפייני המטופלים, במאפייני הטיפול ובחוויית המטופל, בין המגזר הציבורי למגזר הפרטי.

ממצאי המחקר בנוגע לזמני המתנה העלו כי אחת מדרכי ההתמודדות של מטופלים עם זמני ההמתנה הארוכים היא פנייה בעת ובעונה אחת לכמה מסגרות, כדי שיוכלו בסופו של דבר לקבל את השירות ממסגרת שההמתנה בה קצרה מבמסגרות האחרות. גם מצב זה בעייתי, שכן הפיצול הקיים בשירותי בריאות הנפש יוצר צורך לפנות לגורמים מרובים, הדורשים לרוב מילוי טפסים משלהם, השגה ושליחה של מסמכים וחשיפה חוזרת ונשנית של המצב הנפשי. מצב זה יוצר עומס על המטופלים מבחינת המאמץ הנדרש מהם.

המלצות

• יש לפעול להרחבת הזמינות והנגישות של שירותי הפסיכותרפיה הציבורית בארץ.
• במסגרת המאמצים להרחיב את השירות, יש לתת את הדעת לאוכלוסייה המעוניינת בקבלת שירות במגזר הציבורי אך אינה מקבלת אותו.
• יש מקום לפעול לשיפור חוויית המטופל במגזר הציבורי.
• יש לעודד את קופות החולים להציע למבוטחים סיוע באיתור מסגרת הטיפול המתאימה מבין האפשרויות הקיימות.
• יש לפעול ליצירת מערכת אחודה לקביעת תורים לכלל המסגרות שקופות החולים מממנות ולהשתמש בטפסים אחידים.
• יש ליצור מנגנון העוקב אחר מצבם של הממתינים ומתעדף מחדש את התורים במקרה הצורך

מוצע ליצור אפשרות לטיפול היברידי: טיפול המשלב טיפול מרחוק, לאחר טיפול פנים-אל-פנים שיבסס את קשר הטיפול.