שימוש וחסמי שימוש בשירותי בריאות מרחוק בקרב האוכלוסייה הערבית בישראל

רקע

“בריאות דיגיטלית” הוא מונח רחב הכולל מגוון שירותי בריאות המועברים באמצעים טכנולוגיים במערכת הבריאות. במחקר זה אנו מתמקדים בשירותי בריאות מרחוק (telehealth), שהם: “שירותי בריאות אשר מסופקים באמצעות מגוון ערוצים, בכללם טלפונים, טלפונים חכמים, מכשירים מקוונים אחרים, עם וללא חיבור וידאו”[1].

ממצאי מחקרים מן העולם ומישראל מצביעים על שיעורי שימוש נמוכים של אוכלוסיות מיעוט בשירותי בריאות מרחוק. שיעורי שימוש נמוכים אלה הם הרקע לבקשת משרד הבריאות ממכון מאיירס-ג’וינט-ברוקדייל לערוך מחקר לבחינת השימוש של האוכלוסייה הערבית בישראל בשירותי בריאות מרחוק.

מטרה

לבחון את מאפייני השימוש בשירותי בריאות מרחוק בקרב האוכלוסייה הערבית, את מאפייני המשתמשים בשירותים אלה בקרב אוכלוסייה זו, וכן את החסמים לשימוש בהם בקרב אוכלוסייה זו.

שיטה

סקירת ספרות מקצועית מן העולם ומישראל וסקר טלפוני לבחינת מאפייני שימוש והחסמים לשימוש בשירותי בריאות מרחוק בקרב 501 משיבים בני 18 ויותר מן האוכלוסייה הערבית בישראל, ללא ערביי מזרח ירושלים וללא הפזורה הבדואית. הסקר נערך בסוף אוקטובר 2020, עם מדגם המייצג את האוכלוסייה הערבית הבגירה לפי ארבעה משתנים: גיל, מחוז מגורים, דת ומגדר.

ממצאי הסקר

נגישות לאינטרנט ושימוש בו. 87% מן המשיבים משתמשים שימוש יום-יומי באינטרנט, ל-96% יש טלפון חכם ול-93% גישה רציפה לאינטרנט. עיקר השימוש הוא ברשתות חברתיות ובחיפוש באינטרנט. שיעורים נמוכים הרבה יותר מקרב המשיבים משתמשים בשירותים מתקדמים באינטרנט (תשלומים, קניות וגלישה באתר קופת החולים).

שימוש בשירותי בריאות מרחוק. שירות הבריאות מרחוק הנפוץ ביותר הוא שיחת הטלפון: 66% מן המשיבים דיווחו כי פנו בטלפון לרופא מוכר בשנה החולפת, עבורם או עבור בן משפחה. בשירותי בריאות מרחוק מקוונים – זימון תור, צפייה במידע אישי והתכתבות עם רופא מוכר, השתמשו יותר משליש מן המשיבים – 43%, 37% ו-34%, בהתאמה. בשירותי שיחת וידאו עם מטפל מוכר, הזמנת תרופות ושיחה עם גורם רפואי לא מוכר השתמשו בשיעורים הנמוכים ביותר מבין השירותים שנבדקו, 8%, 14% ו-17%, בהתאמה.

מאפייני המשתמשים בשירותי בריאות מרחוק. באמצעות רגרסיה לוגיסטית בחנו את השפעת המאפיינים שלהלן על סיכויי השימוש בשירותי בריאות מרחוק: מגדר, גיל, השכלה, מחוז מגורים, קופת חולים, הרכב מגורים, דת ומצב הבריאות. נמצא כי מאפיינים סוציו-דמוגרפיים מנבאים שימוש בשירותי בריאות מרחוק, וכי השפעת המאפיינים משתנה בין השירותים. בשיחת טלפון עם גורם רפואי מוכר נמצא כי נשים ותושבי מחוז צפון משתמשים יותר לעומת גברים ותושבי מחוז מרכז, תל אביב וירושלים. בשירות התכתבות עם רופא מוכר נמצא כי השכלה אקדמית היא הגורם היחיד המנבא שימוש. לבסוף, בשירותים נוהליים (כללי) – שימוש באחד או יותר משלושת השירותים המקוונים האלה: צפייה במידע אישי, זימון תור והזמנת תרופות – נמצא כי נוצרים, בעלי השכלה אקדמית, תושבי חיפה והדרום ונשים משתמשים יותר ממוסלמים, חסרי השכלה אקדמית, תושבי הצפון וגברים.

חסמים לשימוש בשירותי בריאות מרחוק. במענה לתרחיש היפותטי בנוגע לשימוש בשירותי בריאות מרחוק ציינו יותר מ-50% מן המשיבים כי אין סיבה להימנע משימוש בשירות – 75% בנוגע להתכתבות עם רופא מוכר, 63% בנוגע לשיחת וידאו עם רופא מוכר ו-51% בנוגע לשיחת וידאו עם רופא לא מוכר. החסם העיקרי שבגינו המשיבים לא השתמשו בפועל בשירותי בריאות מרחוק הוא חוסר מודעות לשירות. חסם זה בולט במיוחד בשירות חדש, כגון הזמנת תרופות (27%). חסמים נוספים שנמצאו לשימוש בשירותי בריאות מרחוק הם חוסר האפשרות לבדיקה פיזית (שיחת וידאו) (21%), חוסר פרטיות לקיום השיחה (שיחת וידאו) (11%), חשש שהרופא לא יקדיש תשומת לב מספקת (התכתבות) (11%) וקושי בהבעה בכתב בעברית ובערבית (התכתבות) (6%). נוסף לכך, רק ל-38% מן המשיבים יש שם משתמש וסיסמה לאתר קופת החולים שלהם, עובדה שהיא עצמה חסם לשימוש בשירותים המוצעים למטופל באתר וביישומון (אפליקציה).

דיון והמלצות

לרוב המשיבים אין התנגדות עקרונית לשימוש בשירותי בריאות מרחוק, ואכן מרבית המשיבים אף השתמשו בשנה החולפת בשירות אחד לפחות מבין שירותי הבריאות מרחוק שנבדקו. נמצא כי שיחת טלפון היא אמצעי פורמלי פחות ונגיש יותר לעומת השירותים האחרים, ומכאן גם חשיבותה – היא מאפשרת גישה מרחוק לרופא ולמערכת הבריאות לכלל האוכלוסייה, ללא הבדלים חברתיים-כלכליים או תרבותיים.

במרבית השירותים, קבוצות הזקוקות לשירותי בריאות יותר מאחרות ולכן עשויות היו ליהנות מיתרונות שירותי בריאות מרחוק – הורים לילדים קטנים, זקנים ומי שמצב בריאותם אינו טוב – דווקא אינן נוטות להשתמש בשירותים אלה. השכלה אקדמית, שלה מתאם עם אוריינות, מגדילה את הסיכוי להשתמש בשירותי בריאות מרחוק (למעט שיחת טלפון). הסיכוי הגבוה של נוצרים להשתמש בשירותים מרחוק לעומת מוסלמים מלמד על ההבדלים בין קבוצות בתוך האוכלוסייה הערבית ועל הצורך להתייחס לגיוון החברתי באוכלוסייה זו.

ייתכן כי ההבדלים בין קבוצות בתוך האוכלוסייה הערבית מצריכים דיוק והתאמה תרבותית של שירותי הבריאות מרחוק. התאמה נדרשת גם עבור אנשים המעוניינים לקיים את המפגש הרפואי בנוכחות בן משפחה, ולהבדיל, עבור מי שזקוקים לפרטיות. עוד ניתן לציין כי הפניה לשירותים מרחוק, המלצה להשתמש בהם, הדרכה ותמיכה טכנית מצד בני משפחה וגורמים רפואיים עשויות להגביר את המודעות לשירותים אלו ולהגדיל את שכיחות השימוש בהם בקרב האוכלוסייה הערבית.

 

 

[1] .Dorsey, E. R., & Topol, E. J. (2016). State of telehealth. New England Journal of Medicine, 375(2), 154-161