פגיעות מיניות ביחסי מטפל-מטופל במערכת הבריאות בישראל – ממדי התופעה, מאפייניה והשפעותיה

רקע

התופעה של פגיעות מיניות בין מטפלים למטופלים במערכת הבריאות היא תופעה חמורה ויש לה השפעות מרחיקות לכת על בריאותם של הנפגעים. הנתונים על אודות התופעה בישראל הם מועטים וחלקיים. משרד הבריאות פנה אל מכון מאיירס-ג'וינט-ברוקדייל כדי שיבחן את היקף התופעה בישראל, מאפייניה והשפעותיה.

מטרות

לספק הערכה ראשונית על אודות היקף התופעה בקרב אוכלוסיית הנשים הבוגרות בישראל (בנות 21 ויותר), לאפיין אותה וללמוד על השיח המתנהל ברשת בנושא.

שיטה

המחקר נערך בשנת 2023 וכלל שיטות מחקר מעורבות: (1) סקר אינטרנטי שהועבר למדגם מייצג של 963 נשים בוגרות בישראל, (2) ראיונות עומק עם 10 מטופלות שעברו פגיעה מינית במערכת הבריאות ועם 7 נשות מקצוע העוסקות בתחום ו-(3) ניתוח השיח המתנהל ברשת בנושא.

ממצאים עיקריים

כשליש (37%) מהנשים שהשתתפו במחקר דיווחו על פגיעה מינית שהתרחשה במערכת הבריאות במהלך חייהן עד כה, בדומה לשיעור הנשים שדיווחו על פגיעה מינית שהתרחשה שלא בתוך מערכת הבריאות (39%). 22% מהנשים שהשתתפו בסקר דיווחו כי נפגעו בחמש השנים שלפני הסקר. סוגי הפגיעות הנפוצות היו מבטים (28% מכלל המשיבות) ואמירות (26%). בכ-70% מהמקרים הגורם הפוגע היה רופא, וכמעט מחצית מהרופאים הפוגעים היו גניקולוגים. מרבית הפגיעות (78%) התרחשו בקהילה.

רק 7% מהנשים שנפגעו דיווחו לגורמים רשמיים על הפגיעה ורק 15% מהנשים שנפגעו פנו לקבלת סיוע כלשהו. כשליש מהנפגעות ויתרו על טיפול רפואי בעקבות הפגיעה. 20% מהנפגעות ציינו שהן חשות פחד וחרדה ו-19% ציינו שאיבדו אמון במטפלים וברופאים בעקבות הפגיעה.

הראיונות עם נשות המקצוע העלו אתגרים בולטים בטיפול בתופעה, בהם: קשיים ארגוניים ובירוקרטיים, המחסור ברופאים, הגנה על פוגעים ומיקום לא מספק של הנושא בסדר העדיפויות של מערכת הבריאות.

ניתוח השיח המתנהל ברשת העלה כי השיח על פגיעות מיניות המתרחשות במערכת הבריאות מתקיים בעיקר בכתבות (50%) וברשתות החברתיות (41%). ציון הסנטימנט, שהוא ציון המודד את יחס הגולשים כלפי מערכת הבריאות, היה שלילי מאוד ובכ-53% מהדיונים הובע חוסר אמון במערכת הבריאות.​

סיכום והמלצות

מהמחקר עלה כי תופעת הפגיעות המיניות בין מטפלים למטופלות במערכת הבריאות בישראל היא תופעה נפוצה, ויש לה השפעות שליליות על בריאותה הנפשית והגופנית של הנפגעת. למרות השכיחות הגבוהה של התופעה, מספר התלונות נמוך וישנה תופעה של תת-דיווח. מהמחקר עולה כי מומלץ לפעול במישורים האלה:

הכשרה: ביצוע הכשרה תקופתית לעובדי מערכת הבריאות בנושא.

מודעות: העלאת המודעות של נבדקות לזכויות שלהן והשקת קמפיין בנושא.

סמכויות והליכים: הרחבת הסמכויות של הממונה מטעם משרד הבריאות וכן החלת חובת הליך בירור מזורז בנושא וקביעת עונשי מינימום למי שהורשע בפגיעה מינית במטופלת במהלך טיפול רפואי. נוסף על כך יש לבחון את האפשרות שלא לשמור על פרטיות הפוגע, כאשר הוא עובר למקום עבודה אחר. כך ימנעו מקרים שבהם מטפל עזב את מקום עבודתו עקב פגיעה מינית שביצע, עבר למקום עבודה אחר והמשיך לפגוע שם במטופלות.

 

 

הצעה לציטוט בעברית:
ניסנהולץ-גנות, ר., פיאלקו, ש., ברוש, ת. ורוזן, ב. (2024). פגיעות מיניות ביחסי מטפל-מטופל במערכת הבריאות בישראל – ממדי התופעה, מאפייניה והשפעותיה. דמ-24-988. מכון מאיירס-ג'וינט-ברוקדייל.

הצעה לציטוט באנגלית:

Nissanholtz-Gannot, R., Fialco, S., Brosh, T., & Rosen, B.  (2024). Sexual abuse in the caregiver-patient relationship in Israel’s healthcare system – Scope, characterization, and impact. RR-988-24. Myers-JDC-Brookdale Institute. (Hebrew)