התכנית "קהילה תומכת" מהווה נדבך נוסף במערכת השירותים הקהילתיים שנועדו לאפשר לזקנים להתגורר בבית (to age in place), תוך שמירה על איכות חייהם. בקהילה תומכת מסופקים שירותים ייחודיים לצרכים שאין להם מענה, או מענה הולם, במסגרת השירותים בקהילה. ההנחה בבסיס התכנית הייתה שיש צורך להתמקד במערך שירותים שיתרמו לתחושת הביטחון האישי של הזקנים. השירותים העיקריים: מוקד מצוקה, ביקורי בית של רופא ופעילויות חברתיות. בנוסף, בכל קהילה יש אב/אם קהילה המסייעים בתיקונים קלים בבית ונותנים תמיכה חברתית ומהווים כתובת לפניות לקבלת כל סוגי העזרה. תכנית קהילה תומכת הוקמה ביוזמת ג'וינט-אשל ומשרד הרווחה והשירותים החברתיים. התכנית מופעלת על-ידי עמותות למען הזקן, רשויות מקומיות, וחברות למטרות רווח.
המחקר, שהוזמן ומומן על-ידי קרן Nash, ובוצע בשיתוף עם ג'וינט-אשל, נועד לספק תמונה כוללת על התכנית ועל תרומתה לזקנים החברים בה. זהו מחקר ההערכה השלישי המלווה את התכנית.
מאז המחקר הקודם שנערך בשנת 2001 עברו תשע שנים בהן התרחש פיתוח מואץ של התכנית. כיום היא פרוסה על פני אזורים רבים ברחבי הארץ (246 קהילות) ומשרתת מעל 46,000 זקנים. במהלך השנים האחרונות נערכו דיונים בקרב הגופים השונים המפתחים ומפעילים את התכנית, בהם עלו סוגיות הקשורות להתאמת השירותים בתכנית לצורכי החברים בה, תוך התחשבות בהזדקנות החברים ובהצטרפות אוכלוסיות מרבדים שונים ומגוונים באוכלוסייה. דיונים אלה חיזקו את הצורך במידע עדכני שישקף את המצב ב"קהילות התומכות", ויסייע בהתוויית כיווני הפיתוח הרצויים.
המחקר כולל ראיונות עם מדגם מייצג של 714 חברים ב-18 קהילות במגזר העירוני והכפרי כאחד, שחלקן מופעלות על-ידי עמותות וחלקן על-ידי גופים פרטיים. בנוסף נערכו ראיונות לעומק עם 15 חברי צוות כדי להשיג נקודת מבט משלימה. נמצא כי לחלק משמעותי מהזקנים היו צרכים בתחומים שהתכנית אמורה לטפל בהם. לא כל מי שנזקק אכן פנה לקבלת סיוע. חלק העדיפו להיעזר באנשים אחרים, וחלק אינם מודעים לשירותים להם הם זכאים במסגרת התכנית. אחד הממצאים המרכזיים הוא כי רוב הפונים לכל השירותים קיבלו סיוע בתחום בו נזקקו.
ניכרת שביעות רצון גבוהה מהתכנית ככלל, ובמיוחד מהשירותים השונים הניתנים, במיוחד ממוקד המצוקה. התרומה העיקרית של התכנית עליה דווח על-ידי החברים הייתה תחושה של ביטחון אישי רב יותר. עולים חדשים וחברים מוגבלים בניידות הביעו יחסית פחות שביעות רצון מהתכנית. לא נמצאו הבדלים בשביעות רצון מהתכניות המופעלות על-ידי עמותות לעומת אלה המופעלות על-ידי גופים למטרות רווח, וגם לא בין קהילות עירוניות לבין קהילות באזורים כפריים.
הדוח מצביע על מספר כיוונים אליהם כדאי להתייחס בפיתוח התכנית, וביניהם כדאי לציין את הצורך לתת את הדעת על דרכים לשפר את ההיענות לצרכים של זקנים שמרותקים לבית, והצורך לבחון את הדרכים לחיזוק ההיבט הקהילתי שבתכנית.
Berg-Warman, A., Brodsky, J., & Gazit, Z. (2010). Supportive Community: An Evaluation Study, 2010. RR-569-10. Myers-JDC-Brookdale Institute. (Hebrew)