מיצוי זכויות ושירותים חברתיים לאזרח: הבניית קונספט ותורת עבודה

זכויות חברתיות הן יסוד מהותי בתפיסת האזרחות במדינת רווחה, והן נועדו לענות על שתי מטרות מרכזיות. האחת, להבטיח כי לכל אדם יסופקו הצרכים הבסיסיים המאפשרים רמת חיים מינימלית, והשנייה לקדם שיוויון הזדמנויות על ידי חיזוק יכולתם של פרטים להשתלב בהשכלה ובתעסוקה.

אי מיצוי זכויות הוא מצב שבו הזכאים לקצבאות ולשירותים חברתיים אינם מממשים בפועל את זכאותם לקבל את הקצבה או השירות. זוהי בעיה חברתית רחבת היקף, אשר פוגעת באזרחים רבים שאינם נהנים מזכויות ושירותים חברתיים שעשויים היו לשפר את מצבם האישי והכלכלי. יתרה מכך, תופעה זו מבטאת החטאה של מטרת המדיניות החברתית שהובילה לקביעת הזכאות לזכויות ושירותים אלו, ועל כן קובעי מדיניות, חוקרים, אנשי מקצוע וארגונים שונים מפנים את הזרקור לעברה תוך ניסיון להבין את הגורמים לה ולהביא לצמצומה. בשנת 2019 הוקם במשרד העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים (להלן: משרד הרווחה) תחום ייעודי לנושא – “תחום מיצוי זכויות”. כחלק ממהלך חשוב זה וכשלב מקדים לפיתוח מדיניות משרדית, תורת עבודה ומענים בנושא מיצוי זכויות פנו האגף למשאבי קהילה וג’וינט ישראל-אשלים לצוות חשיבה תוצאתית במכון ברוקדייל בבקשה לאסוף ידע ומידע עדכניים על אודות מיצוי זכויות שעל פי חוק ועל מיצוי מענים ושירותים.

במסמך זה יסקרו היבטים תיאורטיים ומחקריים של תופעת אי מיצוי זכויות, וכן היבטים העשויים לסייע בגיבוש מדיניות משרד הרווחה, בהלימה למגמות עכשוויות בתחום מיצוי הזכויות, כמו מיצוי זכויות באמצעים דיגיטליים ושילוב מתנדבים במרכזי מיצוי זכויות. כמו כן יסקרו המענים המרכזיים הקיימים כיום במשרד הרווחה בתחום של מיצוי זכויות ויוצג המודל הלוגי אשר מניח את היסודות לבניית תוכנית העבודה והמדיניות המשרדית בתחום מיצוי זכויות.