תוכנית החומש לפיתוח כלכלי-חברתי בקרב האוכלוסייה הבדואית בנגב לשנים 2021-2017 נועדה לסייע בצמצום פערים בין האוכלוסייה הבדואית בנגב לשאר האוכלוסייה בישראל. תקציב התוכנית עומד על 3.2 מיליארד ש”ח, ועיקר התקציב מוקדש לחינוך והשכלה גבוהה, תעסוקה, תשתיות תחבורה ותחבורה ציבורית וחיזוק הרשויות המקומיות. מכון מאיירס-ג’וינט-ברוקדייל מבצע את המחקר המלווה לתוכנית החומש עבור האגף לפיתוח כלכלי חברתי בחברה הבדואית בנגב, במשרד הרווחה והביטחון החברתי, המופקד על יישום התוכנית.
אחד מתחומי המחקר כולל גיבוש של מערך מדדי איכות חיים לאוכלוסייה הבדואית בנגב. המדדים יאפשרו בחינה מושכלת של המגמות בתחומי חיים מרכזיים בקרב האוכלוסייה הבדואית וישמשו מחוון למעקב אחרי מצבה הכלכלי-חברתי על פני זמן. צוות המחקר יעדכן ויפרסם את המדדים בכל שנה. עם זאת, יש להדגיש כי מכיוון שהעדכון ייעשה מדי שנה בלבד, ובשל הפער בין מועד יצירת הנתונים למועד שבו הם זמינים למחקר, אין המדדים מתאימים למעקב אחר מצבים שבהם חלים שינויים משמעותיים בפרק זמן קצר. מלבד זאת, יודגש כי עקב מגבלות בבסיסי הנתונים אשר עמדו לרשות צוות המחקר חלק ניכר מן הנתונים המוצגים איננו מתייחס למגורים הבלתי מוסדרים. כמו כן גם כאשר נכללו תושבי המגורים הבלתי מוסדרים בבסיס הנתונים, לא היה אפשר להפריד ביניהם ובין תושבי שמונה-עשר היישובים לצורכי השוואה והצגת ההבדלים.[1]
רשימת המדדים לאוכלוסייה הבדואית בנגב מתבססת על מדדי איכות חיים, קיימות וחוסן לאומי שמפרסמת מדי שנה הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה (הלמ”ס). מערך המדדים הלאומי נקבע לאחר הליך מובנה של היוועצות עם מומחים ושיתוף הציבור, ובליווי מקצועי של ארגון ה-OECD.
בתהליך הגיבוש של המדדים ויישומם עבור האוכלוסייה הבדואית בנגב בוצעו שבעה שלבים:
- א. סקירת ספרות. סקירה של מדדים ממערך המדדים הלאומי ומדדים נוספים הרלוונטיים לאוכלוסייה הבדואית בנגב.
- ב. התייעצות עם בעלי עניין. התייעצות עם אנשים באוכלוסייה הבדואית בנוגע למדדים המוצעים.
- ג. גיבוש רשימת מדדים. גיבוש רשימת המדדים אשר מתאימים לאוכלוסייה הבדואית בנגב.
- ד. איתור מקורות מידע לבניית המדדים. המדדים נבנו בהסתמך על מגוון מקורות, כגון הלמ”ס, המוסד לביטוח לאומי, המרכז הארצי למדידה והערכה ומשרד הבריאות.
- ה. ניתוח המדדים והצגתם. ניתוח המדדים לפי משתנים נבחרים (כגון שנים ומגדר), השוואה לקבוצות אוכלוסייה אחרות בישראל (יהודים בדרום, שאר יהודים, שאר ערבים, כלל האוכלוסייה)
- ו. חישוב המגמה של האוכלוסייה הבדואית בכל מדד. חישוב היחס בין ערך המדד בשנה האחרונה ובין ערך המדד בשנה הראשונה שבנוגע לה היו בידינו נתונים.
- ז. חישוב הפער בין האוכלוסייה הבדואית ובין אוכלוסיית ההשוואה, כולל שינוי בפער על פני זמן. חושב היחס בין מדד האוכלוסייה הבדואית למדד אוכלוסיית ההשוואה בנקודת זמן החישוב.
בדוח מוצגים 19 מדדים. המדדים מסווגים לפי שבעה תחומי חיים: חינוך והשכלה גבוהה; תעסוקה; בריאות; מעורבות אזרחית וממשל; דיור ותשתיות; רווחה אישית וחברתית; טכנולוגיות המידע.
[1] בדוח זה משמשים המינוחים האלה לציון צורות התיישבות של האוכלוסייה הבדואית: שמונה-עשר היישובים – שמונה-עשר היישובים ברשויות המקומיות (עיר, מועצות מקומיות ומועצות אזוריות): העיר רהט; המועצות המקומיות חורה, כסיפה, לקיה, ערערה בנגב, שגב שלום, תל שבע; יישובי המועצה האזורית אל-קסום: אום-בטין, א-סייד, דריג’את, כוחלה, מולדה, מכחול ותראבין א-צאנע; יישובי המועצה האזורית נווה מדבר: אבו קורינאת, קאסר א-סר, ביר הדאג’ ואבו תלול. מגורים בלתי מוסדרים: מגורים מחוץ לשמונה-עשר היישובים.