רקע
מצב בריאות הפה והשיניים משפיע השפעה ניכרת על איכות החיים ועל איכות התזונה של האוכלוסייה המבוגרת, שכן לשיניים טבעיות ובריאות השפעה על יכולתו של אדם ללעוס, לבלוע ולדבר. ההזדקנות גורמת לשינויים פיזיולוגיים וחלקם באים לידי ביטוי בפגיעה במצב השיניים והחניכיים ובבעיות לעיסה המשפיעות לרעה על הבריאות הפיזית, על המעורבות החברתית ועל הדימוי העצמי של האדם המבוגר.
ממחקרי השוואה בין-לאומיים עלה כי מצב בריאות הפה של זקנים בישראל טוב פחות ממצב בריאות הפה של זקנים במדינות מפותחות רבות. ההסבר לכך נעוץ בחלקו בקיומם של חסמים המקשים על זקנים בישראל לצרוך שירותים דנטליים.
בשנת 2019 יושמה בישראל רפורמה בשירותים הדנטליים לזקנים, שמטרתה לשפר את נגישות הזקנים לשירותים ולהפחית חלק מן החסמים. הרפורמה קבעה כי החל מחודש פברואר 2019 ייכללו טיפולי שיניים משמרים לבני 75+ בסל השירותים שבחוק ביטוח בריאות ממלכתי, והחל מחודש אוקטובר 2019 ייכללו בסל טיפולי שיניים משקמים (פרותטיים) לבני 80+.
מכון מאיירס-ג'וינט-ברוקדייל והאגף לבריאות השן במשרד הבריאות יזמו במשותף את המחקר הנוכחי כיוון שבישראל חסר מידע אפידמיולוגי עדכני על בריאות השיניים של בני 65+. המחקר יסייע לקובעי מדיניות להתאים טוב יותר את הספקת השירותים הדנטליים לאוכלוסייה זו בעידן הרפורמה, ויאפשר ללמוד באיזו מידה יש פערים בצריכת השירותים הדנטליים בין קבוצות אוכלוסייה הנבדלות במצבן הכלכלי או באזור מגוריהן. יצוין כי לפני כ-20 שנה בוצע במכון ברוקדייל מחקר ארצי דומה[1] שבחן היבטים חברתיים וכלכליים של רפואת שיניים בישראל בקרב כלל האוכלוסייה. ממצאיו שימשו בסיס מרכזי לבחינת השינויים שחלו בשני העשורים החולפים בהיבטים שנבדקו במחקר הנוכחי.
מטרות המחקר
ללמוד על מצב בריאות הפה של בני 65+ בישראל, להעריך את מידת השימוש שלהם בשירותים דנטליים, לבחון את מידת שביעות רצונם מן השירותים ולזהות את החסמים העיקריים לצריכתם.
שיטת המחקר
ראיונות טלפוניים עם מדגם מייצג של 512 בני 65+. הראיונות נערכו בחודשים פברואר-אפריל 2020.
ממצאים עיקריים
- כשני שלישים מבני 65+ מעריכים כי מצב בריאות הפה שלהם טוב או טוב מאוד.
- ל-24% מבני 65+ אין שיניים טבעיות כלל. לשאר יש 19 שיניים בממוצע. 10% לא איבדו אף לא שן אחת. זהו שיפור לעומת המצב שהיה לפני 20 שנה, אז 52% מבני 65+ היו חסרי שיניים, לשאר היו 10 שיניים בממוצע, ו-3% לא איבדו אף לא שן אחת.
- בקבוצת הגיל 74-65, ל-19% אין שיניים כלל ולשאר יש 20 שיניים בממוצע. לעומתם, בקרב בני 85+ ל-38% אין שיניים כלל ולשאר יש 13 שיניים.
- 39% מקרב המתקשים לכסות את הוצאותיהם החודשיות הם חסרי שיניים – פי שניים ממי שמצליחים לכסות את הוצאותיהם החודשיות (19%).
- ל-39% מבני 65+ יש שתלים – 43% מקרב בני 74-65 ו-26% מקרב בני 85+.
- ל-44% מבני 65+ יש שיניים תותבות – 37% בקרב בני 74-65 ו-66% בקרב בני 85+.
- כ-40% מבני 65+ נוהגים ללכת לרופא השיניים לבדיקות מנע. השאר לא עושים זאת, בעיקר מפאת חוסר מודעות לחשיבות הבדיקות. במחקר שצוין לעיל, אשר בוצע לפני כ-20 שנה, נמצא כי 21% מבני 65+ נהגו לבצע בדיקות מנע. 28% מקרב המתקשים לכסות את הוצאותיהם החודשיות מבצעים בדיקות מנע לעומת 51% מקרב המצליחים בכך ללא קושי.
- קרוב למחצית מבני 65+ ביקרו אצל רופא השיניים בשנה החולפת (3 פעמים בממוצע), ו-20% מעידים שלא ביקרו אצל רופא שיניים מעולם. 35% ביקרו אצל שיננית בשנה החולפת. שיעורי השימוש בשירותים דנטליים נמוכים יותר בפריפריה, בקרב לא-יהודים ובקרב המתקשים לכסות את הוצאותיהם החודשיות.
- כרבע מן המבקרים אצל רופא שיניים עשו זאת לצורך טיפול דחוף, קרוב לשליש ציינו שהוא היה לצורך טיפול משקם, ושליש באו לבדיקת מנע. השאר באו מסיבות אחרות.
- מחירי טיפולי השיניים הם כיום חסם לקבלתם בעיקר עבור מי שמתקשים לכסות את הוצאותיהם החודשיות. בקרב כלל הנבדקים, 38% ממי שלא השלים טיפול דיווח שלא השלים את הטיפול עקב עלותו, ואילו בקרב מי שמתקשים לכסות את הוצאותיהם החודשיות – 67% דיווחו כך.
- 75% מבני 65+ מקבלים טיפול במרפאות פרטיות ורק 18% – במרפאות של קופות החולים. במרפאות הפרטיות, לעומת במרפאות של הקופות, זמן ההמתנה קצר יותר, אחוז המטופלים המדווחים על קבלת הסברים הוא גבוה יותר ושביעות הרצון הכללית מן המרפאה גבוהה יותר.
- 95% מקרב בני 65+ שבעי רצון מרופא השיניים שלהם. שביעות רצון גבוהה יוחסה לסדר ולניקיון במרפאה.
- פחות ממחצית מבני 65+ (43%) ידעו שטיפולי שיניים לאוכלוסייה המבוגרת נכנסו לסל הבריאות שמספקות קופות החולים. בקרב בני 84-75 כ-49% היו מודעים לכך לעומת 28% בקרב בני 85+.
מסקנות והמלצות
- מצב בריאות הפה כיום של בני 65+, כפי שהם מעריכים אותו, טוב יותר משהיה לפני 20 שנה.
- למרות השיפור שחל במצב בריאות הפה ובהתנהגות הבריאותית נותרו חסמים לצריכת השירותים. חוסר מודעות להתנהגות בריאותית ומחירי הטיפול הם החסמים העיקריים של מי שמצבם הכלכלי טוב פחות.
- מחקר זה יכול לשמש בסיס להחלטות של קובעי מדיניות בנוגע להספקת שירותים דנטליים ברמה הארצית, לפריסתם הגאוגרפית ולהצבת יעדים לשנים הבאות, הן ברמה הלאומית הן בקרב אוכלוסיות שבהן נצפו חסמים לצריכת השירותים.
- הממצא ולפיו פחות ממחצית מבני 75+ מודעים לרפורמה בשירותים הדנטליים מחייב חשיבה מחדש בנוגע להעלאת המודעות לשינויים שהיא מביאה, בייחוד בקרב מי שמצבם הכלכלי טוב פחות.
[1] ברג, זוסמן וחורב, 2001.